עד מאה שערים

סודות השכונה החרדית הנודעת נגלים לעיני 'עמיתים מטיילים': הצ'ולנטיות התוססות, צו האופנה, הזרמים השונים והקירות המדברים

” וַיִּזְרַע יִצְחָק בָּאָרֶץ הַהִוא וַיִּמְצָא בַּשָּׁנָה הַהִוא מֵאָה שְׁעָרִים וַיְבָרֲכֵהוּ יְהוָה ” – בראשית כו, יב’

שכונת מאה שערים כשמה כן היא – שכונה המופרדת בגבול בלתי נראה מהשכונות הפחות אדוקות הסמוכות אליה, אך מאה שערים של חברות, מסחר ולימוד מגשרים בינה לבין שאר תושבי הבירה.
אל סיורנו אנו יוצאים מתחנת הרכבת הקלה של שוק מחנה יהודה ובמהרה אנו חוצים את הגבול הבלתי נראה של רחוב יפו וממירים את ריחות התבלינים בניחוח מזרח אירופאי בואכה בניין חסידות גור, הבנוי מאבן אדומה המזכירה את חצר החסידות בפולניה.
מדריכנו מנצל את המיקום הייחודי וחולק עמנו סקירה קצרה על התפתחות תנועת החסידות שיוסדה על ידי הבעל שם טוב ובאה כתגובה היסטורית לשאלות שעלו כתוצאה מפריחת ההשכלה, הצורך במגע אישי יותר של קהל המאמינים עם הרבנים והתפשטות יסודות קבליים לציבור רחב יותר.
אנו ממשיכים בדרכנו בין הסמטאות כאשר מכל עבר בולטים שלטי החוצות – “הפשקווילים” וקופות צדקה רבות. באחת הסמטאות חושף בפנינו מורנו את אחד ממבני החצר ששרדו מהמאה הקודמת, הבנוי מבתי רכבת התוחמים חצר מרכזית, אשר מסביבה גדר גבוהה ששימשה אי אז כמגן בפני שודדי הדרכים שהילכו אימים על תושבי השכונות הראשונות שהעזו לצאת אל מחוץ לחומת העיר, שהחמישית בהן היא מאה שערים. סיור מודרך בחצר מגלה כי בזמנו הכילה כל חצר בית כנסת תנור מרכזי ובור מים. בורות מים אלו הם שהצילו את היישוב היהודי מכיליון בצמא בעת מצור הערבים במלחמת העצמאות.
ירידה קלה במורד הרחוב מובילה אותנו אל מול ישיבת הרב המקובל בצרי שלמרגלותיה אנו נהנים מהרצאה בנושא הקבלה, וממשיכים דרך ‘נקיק’ צר ומאורך אל שטיבל (בית קטן ביידיש) ‘זיכרון משה’, המשמש בדומה לשטיבלים אחרים בארץ כמרכז למנייני תפילה הנערכים מסביב לשעון. שלט ענק התלוי בסמוך ומזהיר מפני סכנות האינטרנט מקשר את יוסף לנושא ואנו למדים כי רוב הטלפונים הסלולריים במגזר החרדי הם מהדור הישן אשר מסוגל להוציא שיחות בלבד, פתרון אשר לו יתרונות נוספים מלבד אלו ההלכתיים: מכשיר זול וזעיר, סוללה המספיקה לשבוע ואף מכשיר אשר הנשים אשר ידיהן עמוסות בעוללים יכולות לחבר אל מטפחת הראש כתחליף יעיל לדיבורית…
עוד ממשיך יוסף ומגלה כי בשנים האחרונות חדרו למגזר טלפונים סלולריים כשרים בעלי תוכנה המאפשרת גלישה מפוקחת, וכי גם כאן אפליקציית הוואטסאפ היא להיט גדול המחבר אברכים רבים לקבוצות דיון בענייני לימודיהם אך גם קבוצות חברתיות המגלגלות בדיחות וחידודים.
ביקור חפוז במאפיית אביחיל הסמוכה, ממנה מוציא אלינו יוסף מגש רוגלך שוקולד מפנק: ניכר כי המאפייה המורגלת בהאכלת המוני אדם עומדת היטב בהסתערות המון העמיתים, מלבד מדף הרוגלך…
בצמוד למאפייה מזמין אותנו בעל חנות ההלבשה היוקרתית ‘לונדון’ להתרשם באופן אישי מאופנת הלבוש החרדי, וחולק עמנו מעט מסודות הרחוב החרדי המשמר את מסורת הלבוש שנהגה בחצרות החסידויות באירופה. חלקה הארי של הסקירה נוגע לצורת הכובע הייחודי לכל חסידות ומאפשר לשייך את חובשו אליה כמין תג זיהוי. בנוסף אנו זוכים להתוודע לסודות הלבוש של חסידות גור אליה משתייך בעל החנות, פאות לחיים התחובות מעלה אל תוך הכובע ומשמרות את הצורך בהסתרת המוצא היהודי בפולין האנטישמית וכן מכנסיים התחובות היטב בתוך הגרביים ומשמשות כסימן נסתר בין היהודים לזיהוי הדדי באותה סביבה עוינת.
מעט לפני המפגש עם ‘קמב”ץ העדה החרדית’ יואליש קרויס, פלג אשר אינו מוכן לקבל את קיומה של מדינת היהודים, מבהיר יוסף כי הבסיס ההלכתי מאחורי גישה מקוממת זו נעוץ בשלושת השבועות שנשבעו ישראל על פי המדרש לאחר המרידות, ואשר לפי פרשנותם של רבני העדה החרדית אוסרות על הקמת מדינה יהודית. המפגש מתקיים בבית הקהילה, ונפתח בסקירה היסטורית קצרה מפיו של יואליש על התפתחות הזרם החרדי בירושלים על פלגיו, המתמקדת בפועלו של הרב חיים זוננפלד מייסד העדה החרדית. פרט מעניין התופס את אוזני מתוך סקירתו הוא כי לפני הקמת המדינה פנה המופתי של ירושלים אל הרב זוננפלד בטענו כי “לשניהם איבה לציונות ועליהם להתאחד כנגדה”, לזאת ענה לו הרב כי “המופתי שונא את הציונות בשל היהודי שבה ואילו הוא בשל הגוי שבה ולכן אין ביניהם דבר במשותף…”
עוד ממשיך יואליש ומבדיל את העדה החרדית מנטורי קרתא הדוגלים בגישה פעילה כנגד המדינה ובשיתוף פעולה עם אויבי ישראל, באומרו כי הם מיעוט שבמיעוט אל מול 10,000 משפחות העדה החרדית וכי אינו חולק את דרכם.
לאחר הסקירה ממשיך יואליש בדיון ער עם הקהל, המתמקד מטבע הדברים באי קבלתו את סמכות המדינה, אך יואליש עונה לחקירת העמיתים בהומור ובחן ומבהיר כי זו ההלכה לפי הבנתו ועליו לקיים אותה ללא כחל ושרק. עוד ממשיך יואליש וחושף כי במפתיע חוסר נכונותו להכיר במדינה מתבטא גם באיסור מוחלט לקבל ממנה כסף ולכן כמעט כל הגברים בעדה החרדית עובדים לפרנסתם, ויותר מכך – אף אינם מוכנים לקבל כספים מביטוח לאומי, לקנות לחם מסובסד או להשתמש בתחבורה הציבורית המסובסדת על ידי המדינה. גישה זו אף מונעת מהם מלהשתמש בשרותי הרפואה הציבורית והם משלמים על טיפולים רפואיים מכיסם, כולל הלידות הרבות האופייניות למגזר. יואליש טוען כי מחקר מוכיח שמי שאין לו ביטוח רפואי נשאר בריא מחוסר ברירה…
מסענו בין מאת השערים ממשיך וחולף על פני גנרטור הממוקם בסמוך לשכונת ‘בתי ורשה’ ומספק חשמל בשבת ללא מגע יד יהודית, עובר על פני הגינה הציבורית הקטנטנה (וכמעט היחידה באזור צפוף זה!) של שכונת בית ישראל ומגיע אל מול מאפיית לנדר האגדית הפועלת רק בימי חמישי ומייצרת חלות מפוארות לשבת בעבודת יד ששמן וטעמן נודע למרחוק. יש אומרים כי לעת יבנה בית המקדש השלישי יאפה לחם הפנים במאפיה זו…
דרכנו ממשיכה במעלה רחוב מאה שערים המהווה את מרכז חיי המסחר של השכונה, ואל מרכז חיי הלילה של האברכים בימי חמישי – הצ’ולנטיות, ובראשן ‘צ’ולנט עולמי’ הממוקם בדירת מגורים ופותח סירי ענק אור ליום שישי לכבוד האברכים הנוהגים לסיים את לימודיהם מוקדם ולשבת בצוותא על מנת צ’ולנט מהבילה, ואומרים כי אלו המתחבבים על בעלי המקום אף זוכים בתוספת של קישקע.
את סיורנו אנו מסיימים בכיכר הדוידקה בתפילת ערבית משותפת עם העוברים ושבים, כאשר אנו מותירים את מאת השערים מאחורינו פתוחים יותר מתמיד …

תודות למורה הדרך יוסף שפייזר על סיור מעמיק, מגוון ומגשר אל לב החברה החרדית, ולעמיתים שבאו ללמוד, להבין וליהנות.

‘עמיתים לטיולים’ – אוהבים וחוקרים את ארץ ישראל ברגליים.
הפעילויות בד”כ חינמיות, להצטרפות שלחו דוא”ל
ל-araratamit7@gmail.com

אולי יעניין אתכם:

שתולות מתחת לאף

שתולות מתחת לאף מאת: קרן חמיאל גיחה לכמה משתלות מומלצות למבקרים, בשבוע של ט”ו בשבט ובכל זמן אחר לכבוד ט”ו בשבט ומזג האוויר החורפי, בילוי

קרא עוד »

מתגלגלים אחרת

מתגלגלים אחרת מאת: קרן חמיאל ב”עידן אופן” שבקיבוץ רבדים משכילים לייצר מגוון חוויות לקהל רחב במיוחד     נפתח בגילוי נאות: מרוב הפעמים שכבר הייתי

קרא עוד »

הסודות של יסודות

הסודות של יסודות מאת: קרן חמיאל סיור חקלאי ושלל אטרקציות במושב השיתופי-חרדי “חוכמה גדולה היא עבודת האדמה.” רבי אברהם אבן עזראלכבוד חודש שבט ממשיכים באווירה

קרא עוד »
נגישות