הפיג'מה של מוטי והחזון איש

איך השיב גדול האומה לילד אחד את האמון בבני האדם

בשבת הקרובה נציין את יום השנה ה-64 לפטירתו של החזון איש זצ"ל, הסמכות התורנית הגבוהה של המחנה החרדי בארץ ישראל ובמדינת ישראל שבחיתולים. הרב קרליץ, הוא החזון איש, התפרסם כשראש הממשלה הראשון דוד בן גוריון בא לבקרו בביתו הדל בבני ברק והחזון איש הצליח לשכנעו, בפגישה בה נכח גם יצחק נבון (לימים נשיא המדינה), לשחרר 400 בחורי ישיבה עילויים משירות צבאי, שקדישו עצמם ללימוד תורה ובכך יחדשו את מרכזי התורה שנקפדו בשואה ובתופת הנאצית.
אנו מבקשים להביא סיפור אנושי יותר של החזון איש, שסעד את ילדי ישראל שבאו סחופים ורצוצים מימי השואה ונקלטו במוסדות התורה שהקים הרב יוסף שלמה כהנמן, ראש ישיבת פוניבז' המעטירה. הוא עצמו איבד את משפחתו בשואה, לכן ציפור הנפש בעבודתו הייתה לקלוט את אותם יתומים שניצלו מן הכבשנים והצליחו להגיע ארצה.
הסיפור דלהלן מופיע בביוגרפיה של הרב כהנמן וכן בספרו של הרב יואל שוורץ על הרב מפוניבז'.
היה זה בשנת תש"ח, 1948, כאשר הצליח מרדכי הקטן להימלט מן הכורת הנאצי ולהגיע ל"בתי האבות" שהקים הרב כהנמן ליד הישיבה. בן 10 ללא הורים, נעטף באהבה וחמלה על ידי אם הבית הגב' מונק, שהביאה לו בגדים חדשים, מצעים ופיג'מה חדשה. כמו הרבה ילדים דאז, אכל מוטי (מרדכי) את ארוחת הערב והחביא בכיסו פרוסות לחם. לאחר מכן סירב להתרחץ או ללבוש את הפיג'מה וכך הלך לישון בבגדיו המלוכלכים ובנעליו עטורי הבוץ.
כל הפיתויים שהעטירה גב' מונק לא עזרו והילד סרב ללכת בלילות לישון בפיג'מה שהוצעה לו. גם הרב גרנדביץ, מראשי המוסד, לא הצליח לשכנע אותו; אפילו הרב מפוניבז', הרב יוסף שלמה כהנמן, שהרעיף אהבה על כל הילדים, אפילו הוא לא הצליח להביא את הילד לוותר על הבגדים הצואים. בלית ברירה הביאו כל אנשי הסגל את מוטל הסרבן, אל גדול הדור, פאר התורה החזון איש בכבודו ובעצמו.
הרב מפוניבז' סיפר לו כי מוטל המתוק לא רוצה להתרחץ, ישן עם בגדיו וטובל בתוך הסחי והמאוס שהביא אתו "משם".
החזון איש פנה אל הילד ברכות, אבל זה התפרץ לפתע בזעם. "אני לא מתפשט, כל פעם שעשיתי זאת, השאירו אותי ערום ועריה או עם פיג'מת הפסים. כך בברגן בלזן שהייתי, כך באושוויץ, תמיד גנבו לי את הבגדים. אם אין לי הורים שישמרו עלי ועל הבגדים, אני לא מחליף אותם לעולם".
הילד, מסתבר, איבד את האמון באדם. עובדה זו גרמה לכל הנוכחים ללחלח עיניהם. הרב מפוניבז' שהיה רגשן, אפילו יצא מן החדר ונתן קולו בבכי. החזון איש פנה לילד ואמר – אל תדאג, גברת מונק תשמור לך על הבגדים.
הילד בשלו – "אין לי אמון בה".
החזון איש מנסה שוב: "הרב גרנדביץ ישמור עליהם".
גם כאן משיב הילד בתקיפות: "אני לא מאמין גם לו".
החזון איש עולה בדרגה, "אולי הרב מפוניבז' עצמו, ראש הישיבה, ישמור לך על הבגדים?".
גם כאן נענה בשלילה.
לבסוף, כן, כן. החזון איש מציע עצמו כשומר חינם של הבגדים.
כאן מביט הילד כלא מאמין. "האיש הזה שכל בני ברק מדברת עליו כעמוד התורה הגדול ביותר, הוא ישמור לי על הבגדים?".
"האמן לי, מעולם לא שיקרתי. אני אשמור לך".
כאן פרץ הילד בבכי ולעלע בלשונו: "אם הרב שומר – אני מוכן".
הם נכנסו לביתו של החזון איש, הגב' מונק לקחה את הילד לחדר האמבטיה, רחצה אותו וכעבור עשר דקות יצא לבוש פיג'מה, הגיש את ערימת הבגדים לחזון איש.
מיד לאחר כך הוא יוצא עם הגב' מונק אל חדרו בפנימייה, מניח בפעם הראשונה מזה שנים ראש ששערותיו נקיות וגופו מקולח על המיטה לבנת הסדין.
הרב מפוניבז' מביט בחזון איש ושניהם נופלים איש על כתפי רעהו. "למיר זיין די טאטע און דה מאמע פון דער מרדכלה" – בוא נהיה אבא ואימא של מרדכי'לה.
שניהם ממלאים גיגית קטנה במים חמים, משרים את הבגדים המלוכלכים שמעכירים מיד את המים, הרב גרנדביץ' שהיה צעיר מנסה למנוע מגדולי הדור להתעסק בעבודה הכביסה, אבל הם מסרבים: "מה פתאום, זוהי המצווה שלנו".
במרץ הם משפשפים את הבגדים ומוסיפים דמעות המתערבבות במים. תולים את בגדים לייבוש, אז פתאום מגיע הילד ושואל מיד בחשדנות: "איפה הבדים? אני לא רואה אותם!"
החזון איש עונה לו בנחת: "הנה מוטל'ה, הינה החולצה, הינה הציצית, הינה המכנסיים, כולם במים מתכבסים כדי שמחר תוכל ללבוש אותם נקיים. הלילה תישן אצלי ומחר תעטה אותם עליך. אני שומר לך על הבגדים…".

אולי יעניין אתכם:

מלכת השרון

טעמים בשוק, מעפילים בקולנוע ומלטשות יהלומים בלתי נשכחות. ההיסטוריה המפוארת של נתניה פוגשת את המטיילים של היום עיר היהלומים, חבצלת השרון – את הכתבה הזאת

קרא עוד »

בשבילה גיבורים עפים

בשבילה גיבורים עפים טיול צפוני בשביל המייסדים של מטולה, המושבה היפהפייה באצבע הגליל שידעה לא מעט דמויות מופת הדרך בכביש 90 המקשרת בין ראש פינה

קרא עוד »

אל המרחב הביוספרי

אל המרחב הביוספרי מאת: יואב יאיר זו בדיוק העונה: ביקור בגבעת הרקפות ואנדרטת הקיבוצים ברמות מנשה גם הפעם גיחה אורבנית פחות אל הטבע הסובב אותנו:

קרא עוד »
נגישות