טורקו, פינלנד: קהילה הולכת וקטנה

למרות הקשיים והמרחק ממרכז יהודי, מחפשים קברניטי הקהילה דרכים לחיזוק הזהות

טורקו היא העיר העתיקה ביותר בפינלנד ונוסדה בשנת 1229, כאשר פינלנד הייתה תחת שלטון שבדי, שנמשך בהפסקות עד המאה ה-19. היא הייתה העיר הגדולה שבערי פינלנד ולכן גם עיר הבירה עד שנת 1812. אז הפכה העיר הלסינקי לבירת פינלנד.
הקהילה היהודית בפינלנד היא מן הקטנות והצעירות באירופה. היא מונה כ-1,000 איש, ובטורקו כ-150 יהודים, מהם 25 ילדים והיא מורכבת מצאצאי הקהילה המקורית, וכן ממהגרים מרוסיה ומישראל – מרביתם חברים בקהילה. כ-50 יהודים חיים גם בעיר טמפרה, אך לא כקהילה מאורגנת.
פינלנד נכבשה על ידי שבדיה בשנת 1154 והם שלטו בה כ-700 שנה. במאה ה-18 הפכה פינלנד לזירת התגוששות בין האימפריה הרוסית לבין שבדיה, על השליטה בצפון אירופה, ובשנת 1809 כבשה אותה רוסיה וסיפחה אותה לקיסרות רוסיה בתור דוכסות גדולה. בתקופת השלטון השבדי בפינלנד הותר ליהודים להתגורר בערים מסוימות בשבדיה, אך לא בפינלנד. רק בשנת 1809, לאחר כיבושה של פינלנד על ידי הרוסים, הותר לחיילים היהודים הקנטוניסטים, היינו חיילים יהודים שהשלימו 25 שנות שירות צבא בצבא הצאר ושירתו בפינלנד, להישאר שם עם משפחותיהם.
השם "קנטוניסטים" ניתן לחיילים המשוחררים משום הרשות שניתנה להם להתיישב בקנטונים שהרוסים ביקשו ליישב. כך הגיעו חיילים רוסיים וותיקים לערבות פינלנד הריקות. וכך הגיעו אליה ראשוני היהודים – חלק מהם הגיעו לטורקו בשל אפשרויות תעסוקה ומגורים.
שלב נוסף בפתיחת הארץ ליהודים נרשם סמוך לסוף המאה ה-19. ניתנה אז הרשאה מוגבלת לעוד יהודים להתיישב, אך נאסר עליהם לרכוש אדמות. באותה עת הגיע מספר היהודים לאלף. הם ישבו בהלסינקי ובטורקו הבירה העתיקה. לשוויון זכויות זכו היהודים רק בשנת 1917, לאחר שפינלנד זכתה בעצמאות.
תור הזהב של יהודי פינלנד היה בין שתי מלחמות העולם: סמוך למהפכה הקומוניסטית השתקעו בה פליטים יהודים מרוסיה. בתקופה זו הגיעו לעיר עוד כ-250 יהודים ומספרם הגיע ל-500, ורובם התפרנסו ממסחר בטקסטיל ובבגדים. במשך הזמן הקהילה התמעטה הן בשל נישואי תערובת והן בשל הגירה לעיר הגדולה, ומספר קטן של יהודים עלה לישראל.
בית הכנסת נבנה בשנת 1912, והוא שוכן לא הרחק ממרכז העיר: בניין יפה, שתי קומות. בבית הכנסת מקומות מרווחים ובצדו דירה ששימשה בעבר את רב הקהילה והיום משמשת דירת אירוח. בעבר הוא ידע ימים יפים יותר, אך עכשיו התמונה קודרת: מניין מתקיים רק בשבת מברכין, בחגים ובימים נוראים. לחודש תשרי מגיע חזן מישראל כדי לנהל את התפילות. פעילויות תרבותיות יש אך מעט, חינוך יהודי לא קיים והילדים מקבלים השלמה בימי ראשון, ולומדים בעיקר לקראת חגים בעזרת האינטרנט וחומר מודפס, שנשלח להם על ידי המערך לשירותים רוחניים בתפוצות. יו"ר הקהילה מספר לי, כי יש רצון ללמוד יהדות. ולכן, קברניטי הקהילה, למרות הקשיים והמרחק הרב ממרכז יהודי, מחפשים כל דרך לחזק את הזהות היהודית-ציונית של הדור הצעיר.
מזון כשר אין בעיר, הצורכים בשר כשר מביאים אותו מהלסינקי הבירה, וכמו כן שאר מוצרים. יהודים אינם מגיעים לעיר וחלק מהצעירים המקומיים עוזב את העיר, כך שמספר חברי הקהילה מתמעט בהדרגתיות, אך בצורה קבועה. לפני כשנה חגגה רבקה בתו של נשיא הקהילה תומר הוטהמקי "בת מצווה": שלחתי לה זוג פמוטים כמתנת בת-מצוה. הנערה כתבה מייל ובו סיפרה כי זו המתנה החשובה ביותר שקבלה. היא שיתפה ברגשות אלה את חברותיה וכתוצאה מכך קיבלנו בקשה מעוד שתי נערות שחגגו בעבר בת מצווה, לזוג פמוטים וברכת הנרות.
חלק מילדי הקהילה משתתף בפעילויות יהודיות שונות בסקנדינביה, אך רובם רחוקים מהווי יהודי.

הכותב הוא חבר ההנהלה הציונית וראש המערך לשירותים רוחניים בתפוצות

אולי יעניין אתכם:

אבני זיכרון בנתיב הגבורה

אבני זיכרון בנתיב הגבורה מאת: יואב ערמוני על הדמויות שזכרונן מרוצף לאורך הדרך בה פסעו יהודי ורשה פאוול פרנקל מרדכי אנילביץ' פרומקה פלוטניצקה יצחק קצנלסון

קרא עוד »

מטען כבד

מטען כבד מאת: יואב ערמוני מכיכר המטענים לנתיב הגבורה: המסלול האחרון של יהודי ורשה אנדרטת האומשלאגפלאץ – מבט מרחוב Stawki אומשלאגפלאץ 1942 אנדרטת האומשלאגפלאץ –

קרא עוד »

היופי של אתונה

היופי של אתונה מאת: הרב יחיאל וסרמן "החיים מתנהלים על מי מנוחות", אומר חבר הקהילה בבירה היוונית ומוסיף – "יש לנו חיי קהילה יפים" בית

קרא עוד »
נגישות