אהבה ממבט שני

כשהחתונה אינה שיא הפריחה אלא השורש לאהבה – ומה הקשר לאמו של החתן?

פרשתנו מתארת בפרטי פרטים את השידוך של רבקה ליצחק, שמסתיים בדברים הבאים: “וַיְבִאֶהָ יִצְחָק, הָאֹהֱלָה שָׂרָה אִמּוֹ, וַיִּקַּח אֶת-רִבְקָה וַתְּהִי-לוֹ לְאִשָּׁה, וַיֶּאֱהָבֶהָ; וַיִּנָּחֵם יִצְחָק, אַחֲרֵי אִמּוֹ”.
וכבר תהו כל הפרשנים כיצד קדמה החתונה לאהבה, הרי הרגל הדבר הוא שקודם אוהבים ורק אחר כך מתחתנים. השדכנים המסורתיים עטים על פסוק זה כמוצאי שלל רב ופורסים את משנתם הדוגלת בשידוך מסודר ולא במפגש אקראי המצית אהבה.
דוגמה לשיטה זו מצויה בפרשנותו של הרב רפאל שמשון הירש (הרש”ר הירש – רב ומנהיג היהדות הגרמנית האורתודוקסית במאה ה-19):
“{…}כדוגמת נישואין אלה של הבן היהודי הראשון, כן נוסדים הנישואין (רוב הנישואין) בישראל לא על יסוד התשוקה אלא על פי שיקול התבונה. הורים וקרובים נמלכים בעצמם אם הצעירים מתאימים זה לזו; משום כך גוברת האהבה ככל שהם מרבים להתוודע זה לזו. אך רוב הנישואין בעולם הלא-יהודי נגמרים ע”פ מה שהם קוראים ‘אהבה’, ואין לו לאדם אלא להציץ בתיאורי הנובילות (הסיפורים) הלקוחות מהחיים, כדי להיווכח מיד מה רבה שם התהום בין ה-‘אהבה’ שלפני הנישואין לבין זו שאחריהם, איך אחר כך הכול תפל וחסר טעם, מה שונה הכול מתיאור הדמיון אהבה זו הייתה עיוורת, ועל כל שעל בעתיד [באה] אכזבה. לא כן הנישואין בישראל, שעליהם הוא אומר ‘וייקח את רבקה ותהי לו לאשה, ויאהבה’. שם החתונה איננו שיא הפריחה אלא השורש לאהבה”.
אם כן, מצינו שניתן למצוא סיוע למוסד השידוכים המאורגנים. אך לעניות דעתי אפשר לחדד מעט יותר את הנקודה של הרש”ר הירש.
בכל מקום בתנ”ך בו מופיעה מילה בפעם הראשונה, הסיטואציה שבה מופיעה המילה מעצבת את משמעות המילה עצמה. בפעם הראשונה בה המילה אהבה מופיע בתנ”ך היא אצלנו “ויאהבה”. אלפיים שנה שהעולם מתקיים ואנשים מקימים משפחות ובונים את ביתם יחד, אך זו הפעם הראשונה שטורח התנ”ך להעלות את מושג האהבה למודעות ולכתוב אותה. האם עד עתה היחסים בין בני זוג לא כללו אהבה? מה עם אדם וחוה, נח ואשתו, אברהם ושרה ושאר אישים בתנ”ך?
נראה שהתורה רומזת פה על משהו עמוק יותר, והוא שאהבה לאשה היא נחמה על ניתוק מהאשה הקודמת בחייך, והיא אמך.
פרויד הציג לעולם את התסביך האדיפלי בו האמא היא מושא התשוקה של הילד, תסביך שהוא חלק משלבי הגדילה. אפשר לומר שיש גרעין של אמת בטענתו של פרויד, אך בעוד שאצל פרויד הבן מנסה לכבוש את האם ולסלק את האב, אצלנו הנושא קצת יותר טהור. הילד בראשית חייו נתקל באהבה שאינה תלויה בדבר מצד אמו, היא בשבילו הדמות הנשית שעליה הוא גדל, בעלת רוך, טוב לב, אמפתיה, רחמים ורוגע. הוא מחפש כל חייו את אותה דמות הנשית שאצלה הוא יוכל להתנחם לאחר שהוא יעזוב את אותו קן של אהבה.
את ההסבר הזו אנחנו יכולים למצוא במפורש בסמיכות הפסוקים ובפרשנות של חז”ל:
“וַיְבִאֶהָ יִצְחָק הָאֹהֱלָה שָׂרָה אִמּוֹ” ומיד לאחר מכן “…וַיֶּאֱהָבֶהָ, וַיִּנָּחֵם יִצְחָק אַחֲרֵי אִמּוֹ”.
רש”י מבאר:” ויביאה האהלה והרי היא שרה אמו, כלומר ונעשית דוגמת שרה אמו, שכל זמן ששרה קיימת היה נר דלוק מערב שבת לערב שבת, וברכה מצויה בעיסה, וענן קשור על האהל, ומשמתה פסקו, וכשבאת רבקה חזרו (ב”ר)”.
לכן כתוב: “וַיְבִאֶהָ יִצְחָק הָאֹהֱלָה – שָׂרָה אִמּוֹ”. כלומר, כאשר יצחק הביא את רבקה לאהל – הוא שם לב שהיא בדיוק כמו שרה אמו.
יכול מאוד להיות שסוד להצלחה בנישואין הוא לחפש את אותם רוך, אמפטיות, ומידות טובות שאדם ראה אצל אמו ולנסות למצוא אותם בבת הזוג החדשה. ולכן באהבה אמתית בין איש לאשה, אתה צריך לחפש את הסימנים הנכונים של האהבה הגדולה שאותה זוגיות תעניק לך. או בלשון לעז:
You don’t fall in love, you grow into it.

אולי יעניין אתכם:

מחזירים עטרת ליושנה

נחל השודדים, מלכה צלבנית ושמן הזית המשובח של ראש הממשלה לשעבר: טיול היסטורי עתיר הפתעות מעפרה לעטרת כתבה מרכזית גיליון 166 – קום והתהלך בארץ

קרא עוד »

אל ארצי.

עין תות, שבע אחיות וצינור חצוב בסלע – סיור תנ”כי מהישוב בית אל למעלה מכמש, ושאלת מיליון הדולר: איפה היא בית אל המקראית? קום והתהלך

קרא עוד »

בעין הלבנה

בעין הלבנה הדריך וכתב: יצחק אריאל | יזם והפיק: עמית אררט | צילומים: דר’ זאב רוטקוף קריאות שמחה וצהלה וקפיצות למים הקרים בשעה 23:00 בלילה

קרא עוד »
נגישות