"אל מקום מים יפים ונווה יפה"

לרגל החג שבו נדונים על המים, נזכרים העמיתים בטיול שבו זרמו בעקבות מפעלי מים קדומים במרחב אמאוס


קשה לטייל בחומו חסר הרחמים של הקיץ וקשה יותר בשלהי דקיטא, בעיה הנפתרת בקלות על ידי העמיתים בטיול עומק בעקבות מפעלי מים קדומים.
אל סיורנו התכנסנו ברחבת החניה של פארק קנדה, ממנה מוביל אותנו ד”ר חזי הורן בידענות השמורה לאנשי השטח המובהקים בין טראסות וכרמי זיתים ודרך שטח אשר צמחיית הבר מאיימת לתבוע אותו חזרה, אל בארות אמאוס. סיור מהיר בשטח מגלה באר בעלת קוטר מרשים ועומק מסחרר אשר מסביבה עדיין ניתן להבחין בשוקתות שאי אז השקו את עדרי האזור, ובאר שנייה אשר סחף השנים מילא אותה כשמדופן הלבנים המסותתות המקיף אותה גדל לו עץ תאנה נאה.
בנקודת חן זו פותח מדריכנו את סקירתו בציינו כי עץ התאנה הוא סימן קלאסי לאיתור פתחם של בורות ובארות בשטח. הוא ממשיך בסקירה היסטורית וגיאוגרפית של מושא סיורנו, הנמצא בצומת של דרך הרוחב יפו -ירושלים ודרך האורך החוצה את ארצנו מן השפלה לכיוון מעלה בית חורון (ובפוטנציה ממצרים אל סוריה). מקורות המים הפועמים בו, האדמות שופעות היבול והמרחצאות החמים ששכנו כאן, כנראה, בימי קדם יצרו כאן נקודה אסטרטגית חיונית הן לשליטה על הארץ והן כתחנת מנוחה הכרחית לעוברי דרכים.
כאן חובש חזי לרגע קל את כובע ההיסטוריון ומציין כי שמה הקדום של אמאוס היה “חמת”, כנראה על שם מעיינות חמים אשר פרצו כאן וחרבו ברעידת אדמה. בהמשך נקרא היישוב אמאוס, המתואר במדרש כ “מקום מים יפים ונווה יפה”. זהו גם אחד משדות הקרב בהם הביס יהודה המכבי את היוונים במופת צבאי. בראשית המאה השלישית לספירה, עת העניק הקיסר הרומי לאמאוס את הזכות להיות “עיר רומית”, הוסב שמה לניקופוליס (עיר הניצחון), עד להגעת צבאות המוסלמים לאזור שופע מים זה במאה השביעית בו תכננו לבנות את בירתם; אך מגפה שיוחסה לאחת הבארות במקום בו ישבנו (לפי מפת PEF), הבריחה אותם אל החולות הרחק ממערב, שם בנו את בירתם רמלה. השם הרע שיצא לבארות גרם לנטישת המקום ולחתימתן.
הסקירה היסודית אינה משכיחה ממורנו את מטרת הסיור ותוך שהוא שולף את ספרו של ויטרוביוס, מהנדס רומי בן המאה הראשונה לפני הספירה, אנו צוללים אל סודות ההנדסה שאפשרו חפירת בארות בעולם הקדום, טכנולוגיה שבה מן הסתם השתמשו גם אברהם ויצחק בחפירת בארותיהם.
אנו למדים כי באר היא בעצם חפירה אנכית בקרקע אשר תפקידה לאפשר גישה אל מי התהום הנמצאים בעומק לא רב מתחת לפני הקרקע בתוך השכבה אוצרת המים – האקויפר – ומעל לשכבה האטימה – האקוויקלוד. על מנת לאתר מקום ראוי לחפירה ממליץ ויטרוביוס לקום השכם בבוקר, להצמיד את הסנטר אל הקרקע ולחפש אד העולה ומסתלסל ממנה ומרמז על אתר רווי מי תהום. לאחר איתור נקודה כזו יש לחפור מעט ולשים קערת מתכת הפוכה למשך הלילה ולבדוק אם בבוקר הצטברו עליה טיפות מים המסגירות בוודאות רבה יותר את מי התהום הממתינים לחופר הסבלני, או להפעיל גלאֵי לחות אחרים כחרס בלתי צרוף, נר או אפילו גיזת צמר.
אחר איתור הנקודה בא תור העבודה הקשה של חפירת הבאר: בקרקע קשה, די בחציבה פשוטה ודיפון באבנים מסותתות, ואילו בקרקע רכה דרושים חפירת שכבה אחר שכבה, דיפון והמתנה להתייבשות הטיט, לסירוגין, על מנת למנוע התמוטטות הרסנית ואף קטלנית. חזי הסביר אודות דרכי השאיבה מן הבארות וסיים בסיפורו של רבי אלעזר בן ערך, בכיר תלמידי רבן יוחנן בן זכאי, אשר במקום ללכת ללמוד ביבנה, ישב לפני 2,000 שנה ליד בארות אלו ומרוב בטלה ושיחות עם עוברי דרכים שכח את כל תלמודו.
• לאחר מילוי מאגרי הידע אנו ממשיכים מתחת לכביש בתעלת מעביר המים, שבקיץ מוסבת להעברת מטיילים היישר אל אחת מפניני הארכיאולוגיה המובחרות של ארצנו: בית מרחץ רומי שמור היטב שכמו מחכה רק לטופס 4 לפני הפעלתו מחדש.
כאן ממשיך חזי ברשותו של ויטרוביוס להעמיק אל סודות ההנדסה של בית המרחץ, שלושה חדרים בטור: קר, פושר וחם, שבסמוך אליהם חדר ההסקה אשר סיפק אוויר חם למערך החימום התת רצפתי (היפוקאוסט) ולצינורות הקיר (טיובולי), אותם ניתן לראות בפנים, ומשלים מויטרוביוס ידידנו את פרטי מערכת ויסות החום שהתבססה על טס ברונזה שבאמצעות שלשלאות הורם או הורד מתחת לפתח שנפער בכיפה. רק השלט של המזגן עדיין לא אותר…
חזי ממשיך ומוביל את העמיתים לסיור מעמיק בחדרי המבנה המרשים, שם אנו חוזים מקרוב בסודות הבנייה של בית המרחץ, ואכן גם לאחר כ-1500 שנה ניכר כי הסאונה עובדת היטב ואני בוחר לצאת אל הבריזה הקרירה של הפארק להמשך הסיור, לא לפני שחזי מציג בפנינו את חדר ההלבשה, הבריכה המתומנת אשר בקצהו, מערכות הביוב אשר מתחת לרצפת השיש והלטרינה המפוארת (בית הכסא).
• דרכנו נמשכת בין עצי היער אל האגם העונתי של פארק קנדה (אשר יובש ומורק) ואל מעיין התמרים, לצדו אנו למדים כי מעיין הוא נקודה בה אופק מי התהום נחשף בקירו של ערוץ הנחל. קדמונינו נהגו לחצוב נקבות לאורך אופק מי התהום במטרה להגדיל את שטח הנביעה, איחוז המים ושפיעת המעיין. אנו התפעלנו מהקשת הרומית אשר הצלה על בריכת אגירה קטנה בפתחה של הנקבה והרזים שביננו אף זכו לזחילה קצרה אל תוך הניקבה עצמה, על מנת להתרשם מיכולתם ההנדסית של קדמונינו.
• חזי מוליך אותנו במעלה העמק לאורך אמת המים הרומית שבהמשך תתפצל לשתי האמות שנבנו להזנת העיר הרומית על בית המרחץ המפואר ששכן בה, המזרקות ומתקני המים השונים. בדרכנו אנו למדים כי מקור מי האמה הוא במעיין עין עקד ששכן בסמוך לכפר בעל שם זהה, על הרכס מעלינו, וכי תפיסת מי המעיין על ידי השלטונות הרומים, שלווה באיסור חמור על עיבוד חקלאי במרחק של 15 רגל משני צדיה של אמת המים וצמצם מאוד את השטח החקלאי של תושבי הכפר, גרם כפי הנראה, להפיכתו מיישוב פורח לחרבת עקד. נראה כי מעיין ש ‘חרב’ הוא מקור שם התואר ‘חורבה’ ומהמקום בו אנו עומדים הקשר הלשוני ברור להפליא.
דרכנו לאורך האמה הרומית מגלה כי האמה נבנתה מחוליות אבן שסותתו מראש וחוברו זו לזו, וכי לאחר שתחזוקה לקויה גרמה להצטברות גיר באמת המים פתרו המהנדסים את הבעיה על ידי הגבהת דפנותיה. עצי תאנה רבים הנטועים סביבנו תורמים מפריים לארוחת הבוקר, אך את המנה העיקרית מספק עץ חרוב ענק החולק מפירותיו המשובחים לעמיתים הרעבים (וכמובן שזה העץ עליו נכתב: “אילן, אילן, במה אברכך”).
• בהמשך, דרכנו עוקפת האמה מערת קבורה מן המאה השנייה לספירה וצעדה קלה נוספת מביאה אותנו אל בריכה הבנויה בצורה מדורגת אשר שימשה כבריכת ויסות של מערכת המים – אגירה איטית בלילה והספקה בהתאם לצריכה בשעות היום, אליה התנקזו שתי האמות – העליונה והתחתונה, ועוד שלישית שעדיין לא הוברר מקורה, ויצאו אל העיר הצמאה בלחץ אחיד. מעקף מערת הקבורה והחרסים המושקעים בטיח בריכת האגירה מסייעים בתיארוך מערכת המים כולה לתקופה הביזנטית, ולמעשה לאזור המאה השלישית לספירה.
בהמשך סיורנו אנו פוגשים את הנדסת המים הרומית המדהימה, במלוא גאוניותה. בצעד מתודי אשר אינו מופיע בשום ספר, אנו חולפים על פני בית המעיין המפואר ועולים אל העמק הקטן שמעליו. כאן זכינו להבין איך חיים בכפיפה אחת מעיין טבעי, מעיין מלאכותי ומפעל הטיית עודפי מי שיטפונות.
• כמאתיים מטרים לפנינו נמצא המעיין הטבעי – עין עקד, שמימיו נאספו וזרמו בנקבה בנויה לתלפיות. מעקד זרמו המים באמה העליונה בתוואי הדרך הצמודה, בואכה בריכת האיסוף.
במקום בו אנו ניצבים נוצר אגן מלאכותי גדול תחום במעיין סכר. בקרקע האגן ניקוו מים רבים מהערוץ ומן הגבעות שמסביב. מים אלו הזינו בהתמדה את המעיין המלאכותי שנבנה בנקודה הנמוכה ביותר בבסיס הסכר – מרכז תחתית הערוץ. המבנה נבנה בארכיטקטורה ובחומרים שהיו פאר הבנייה הפונקציונלית הרומית ולאחר בנייתו כוסה בעפר, בהותירו פתח ארובת תפעול כלפי מעלה ומוצא תחתון לתעלה שהמשכה הייתה האמה התחתונה.
• מאגן הניקוז אנו יורדים לאורך מפעל הטיית מי שיטפונות מרשים אשר יועד להגן על בית המעיין, הנמצא בתחתית הערוץ, מהצפה וסתימה בסחף. מי השטפונות שזרמו במעקף הגיעו לבור שקיעה גדול ועברו במערכות סינון והאטת זרימה בדרכם להתחבר ולהאסף אל האמה התחתונה.
בנקודה זו שבנו וישבנו סביב פתחו של בית המעיין (המלאכותי) ואפשרנו לחזי להמשיך ולתאר את פלאי ההנדסה הרומית-ביזנטית ולהשיב לשאלות עומק של קהל העמיתים הצמא לידע, עד שהשמש העולה אילצה אותנו להמשיך אל יעדנו הבא: תל איילון.
הדרך הרחבה העוברת בין עצי היער השופע מגלה תצפיות שטח נהדרות, כמו גם תצפיות ביולוגיות לא שכיחות: עץ אורן קטן שכמו צומח מתוך עץ רחב צמרת – האם מין חדש או גידול ממנו סובל הצמח? וכן פריט של גמל שלמה “סוסת השד” המושך את תשומת לב העמיתים ומדגמן בסבלנות על כף ידי לכבוד הצלמים…
למרגלות תל אילון הגענו לביר-אל-ג’אבר (בארו של אחד מקדושי הכפר) אשר למעשה הינה מערכת מאספת של מעיין אשר את נקבתו החרבה זיהינו בסמוך.
• העפלנו לתל איילון, שם זכינו בסיור קצר (וקריר) לשרידיו התת-קרקעיים של מבצר ארנולדי הצלבני המזכיר לנו את חשיבותו האסטרטגית של האזור. בצדו האחר של התל, למרגלות חומות המבצר זכינו להסבר מלומד ממדריכנו על מערכת המים המרשימה של בית הקשתות, מבנה רומי המתהדר במספר קשתות שמורות היטב ואשר קיבל את מימיו מבארות המחוברות אליו בניקבה ובעצם ממערכת מורכבת המאחזת מים מכל רחבי הערוץ. בסמוך למבנה צומח עץ שיקמה עצום שלכבודו חובש חזי שוב לרגע קל את כובע הבוטנאי וחולק עימנו את תהליך הבשלת פרי השיקמה (קרובת משפחה של התאנה) הדורש עקיצת צירעה אשר אינה קיימת בארץ, ובהעדרה מחולל את התהליך חתך בסכין ייעודי והמומחה בפציעת השקמים לצורך הבשלתם קרוי “בולס שיקמים”. אחד מבעלי המקצוע הקדומים הללו מוכר לנו היטב בשמו ובכינויו: הנביא עמוס. כמובן שרבים מאיתנו מנצלים את ההזדמנות וטועמים מהפרי שטעמו הטפל ומוזר משהו מסביר מדוע המיקצוע חלף מן העולם…
לסיום הטיול המעמיק אנו למדים מעט על מפעל המים המודרני שעמית אררט הגה כיזם ציוני, מסתבר שקידוחי מים של תקופתנו מאבדים מעט ממי השאיבה לצורך השוואת לחצים, מים שבמאמץ קל ניתן להפנות אל בריכה קטנה ליצירת נקודת חן ונופש. בריכה שכזו יזם עמית סמוך למצפה יריחו ובעזרת הידע שנצבר הקימו תושבי מבוא חורון הסמוך לפארק קנדה בין כרמי הזיתים הסמוכים למושב בריכת קסם המושכת את העמיתים שזמנם בידם לרחצה ומנוחה ארוכה במימיה הצלולים, עד שרק השבת המתקרבת מאלצת אותנו לשוב לביתנו. אכן קשה לחזור הביתה…
תודה לד”ר חזי הורן על סקירה מפורטת ומרתקת על מערכות המים, הנך כמעיין המתגבר! לסבא עמית על יזמות ציונית ללא גבולות, ולעמיתים שזורמים אתנו אל כל חבליה המופלאים של הארץ.

‘עמיתים לטיולים’ – אוהבים וחוקרים את ארץ ישראל ברגליים.
הפעילויות בד”כ חינמיות, להצטרפות שלחו דוא”ל ל- araratamit7@gmail.com 

אולי יעניין אתכם:

אלף שמשות זוהרות

אלף שמשות זוהרות מאת: חרות לוביץ’, בי”ס שדה עפרה אי אפשר לצלוח סתיו ישראלי בלי לבקר את הפרחים המבשרים טוב בצהוב. טיול חלמוניות לנחל שילה,

קרא עוד »

הזוהי סדום?

הזוהי סדום? מאת: חרות לוביץ’, בית הספר שדה עפרה צילום: אביגיל אילן מסע אל ארץ המלח, אל סדום המקראית ואל השאלה המהדהדת בימינו אנו: מי

קרא עוד »

בנעליים גדולות

בנעליים גדולות מאת: חרות לוביץ’, בית ספר שדה עפרה התחקות ארכיאולוגית אחר ההיסטוריה התנ”כית אינה דבר פשוט- במיוחד כשהיא מותירה עקבות מסתוריים בצורת כף רגל.

קרא עוד »
נגישות