כרטיס צהוב לכורכום

הסוגיות שטומן בחובו אבי החוויאג' והמסאלה

אנו ממשיכים לתבל…
בפעם הקודמת סיימנו בדברי הנחלת שבעה על תבלינים שהזכיר איסור בכורכום. הבה וננסה להתחקות אחר הדברים: אמרנו שהמונח ‘תבלין’ אינו בוטני אלא קולינרי, כיוון שתבלינים ניתן להפיק מהפרחים, העלים או השורשים.
את הכורכום מפיקים מהשורש של צמח הכורכומה (לא להתבלבל עם הזעפרן המופק מפרחי הכורכום התרבותי – צמח שונה לגמרי). התבלין הצהוב (שממנו מפיקים את צבע המאכל ‘כורכומין – E100) בעל הטעם המעודן מהווה מרכיב חשוב במטבח של עמים רבים, הוא חלק מהחוויג’ התימני והמסאלה ההודי והוא בעל סגולות רפואיות רבות (ב-2007 פורסם מחקר שמגלה כי הכורכום מאט התפתחות אלצהיימר ואפילו גידולים סרטניים). הכורכום מוכר 5,000 שנה אבל הרשב”א מתייחס אליו בחשדנות ובתשובותיו (ח”א, קלג) כתב: “מי שאמר לך שאני נזהר ממנו אמת אמר, לפי שרוב הכורכום בכל הארץ הזאת מזייפין אותו ומזלפין עליו יין…”.
הרשב”א מוצא בכורכום בעיה שהצבענו עליה בסומאק. כשם שבסומאק יש תוספת חומץ, בכורכום מוצא הרשב”א תוספת יין (כנראה כחומר מונע התגבשות). הרשב”א מסיים כי יש להתיר רק “מן הנקח בשעת לקיטתו”.
פוסקים רבים הביאו דברי הרשב”א להלכה: כך כותב בעל הראשית חכמה (תוצאות חיים סי’ רמו): “תקנת אנשי מעשה שלא יאכל אדם זעפרן שיש בו שלשה איסורים…שטוחין אותו בשומן חזיר, ומשום יין שמזלפין עליו, ומשום נבלת בשר סוס שמטילין בו”. ואף בשו”ע (יו”ד קיד, יב). השאלה המתבקשת היא כמובן: האם דברים אלו נכונים גם לימינו?
מסתבר כי כבר בימיו של גדול מפרשי הלכות אסור והיתר בשו”ע, הש”ך, השתנתה המציאות. הש”ך (שם, ס”ק כא) מעיר כי דברי הרשב”א אינם רלוונטיים לזמנו וטוען כי הוא בדק ומצא שעירוב יין בכורכום הוא נדיר ובמקום שאין ידיעה ברורה שנוהגים להוסיף יין לכורכום אין להחמיר מספק, ואפילו אם יש מקום בו מוסיפים לכורכום יין הרי זה מיעוט הבטל ברוב: “והעולם נהגו עכשיו היתר בפשיטות בכרכום… היכא דאין ידוע שדרכן בכך (לזלף יין) אלא דאנן ניקום וניחוש להחמיר שמא דרכן לתקן באיסור?! … דהא אין טועמין כלל טעם היין בכרכום, וגם החששא שמערבין בו חוטי בשר יבש ליתא…הכרכום שבארצנו שהדבר ידוע וברור שיש רובא דמינכר כרכום, א”כ אפי’ אם ימצא במיעוטא דמיעוטא חוטי בשר יבש בטל הוא ברוב וכיון שכן מותר אפילו לכתחילה ליתנו לתבשיל…”. וכדבריו פסק הפרי חדש (שם, כט).
ומה קורה בימינו? בימינו ישנם חומרים אחרים המשמשים כמונעי התגיישות (anticaking agent) שרובם סינטטיים או מינרליים, נמצאים על הספקטרום של E500– E570 ורובם המכריע (חוץ מ- E542 – Bone phosphate) הם חומרים שאין בהם חשש כשרותי. סיבה נוספת להיתר שכנראה נלמדת מתוך דברי הפוסקים היא שבימי הרשב”א והשו”ע היה הכורכום עשוי בטחינה גסה (כמעין חוטין) – שאפשר להטיל לתוכו שאריות בשר. בימינו לעומת זאת הכורכום מגיע לצרכן כאבקה טחונה עד דק.
נמצא שכיום כמעט אין כל חשש כשרותי בכורכום, ואכן בהנחיות שפורסמו לא מזמן על ידי אחד מארגוני הכשרות החשובים, CRC – ועד הרבנים של שיקגו, לא הוזכר הכורכום בין התבלינים שיש בהם חשש כשרותי.
לא נדון כעת בשאלת הכורכום בפסח, אולם בספרי המנהגים מצאתי ששבת שאחר הפסח המכונה באשכנז ‘געלע מצות’ נהגו לאפות חלות בצורת מפתח ולהצהיב אותן ב …כורכום. ובינתיים תזכרו שלפני שאתם מוסיפים כורכום לאורז או למרק תזהרו, הוא אמנם כשר אבל… מאוד מאוד מלכלך!

הכותב מומחה לכשרות תעשייתית וחומרי גלם ומשמש כראש ועד הכשרות ‘השגחה פרטית’.
בכל שאלה ניתן לפנות ל: rabbiod@gmail.com

אולי יעניין אתכם:

מחזירים עטרת ליושנה

נחל השודדים, מלכה צלבנית ושמן הזית המשובח של ראש הממשלה לשעבר: טיול היסטורי עתיר הפתעות מעפרה לעטרת כתבה מרכזית גיליון 166 – קום והתהלך בארץ

קרא עוד »

אל ארצי.

עין תות, שבע אחיות וצינור חצוב בסלע – סיור תנ”כי מהישוב בית אל למעלה מכמש, ושאלת מיליון הדולר: איפה היא בית אל המקראית? קום והתהלך

קרא עוד »

בעין הלבנה

בעין הלבנה הדריך וכתב: יצחק אריאל | יזם והפיק: עמית אררט | צילומים: דר’ זאב רוטקוף קריאות שמחה וצהלה וקפיצות למים הקרים בשעה 23:00 בלילה

קרא עוד »
נגישות