"צדקה ממני"

”צדק האדם כאור השמש, מאיר אך גם מטיל צל ענק". מה למדנו מתמר על אופיו של הצדק המוחלט?

“שֶׁיְימִינְג (ביוש) הוא פרסום התנהגות שלילית של אדם או מותג על מנת לביישו. בימינו אמצעי נפוץ לביוש הוא האינטרנט והרשתות החברתיות” (ויקיפדיה).
לאחר מות ער ואונן בניו של יהודה, תמר האלמנה אמורה לזכות בפריון בטן מהבן השלישי ושמו שלה. יהודה מסרב לתת את בנו לכלתו והיא מתחפשת לקדשה היושבת בצומת דרכים על מנת לזכות בפרי בטן מיהודה. יהודה נזקק לתמר וכעת היא הרה לזנונים, יהודה דן אותה לשרפה כאחת שהיתה זקוקת יבם וזנתה.
אנו נשאיר כרגע בצד את שלל השאלות ההלכתיות הקשורות לפרשה הזו ונתמקד בנושא אחד בלבד – הצדק שאותה מחפשת תמר.
“הִוא מוּצֵאת, וְהִיא שָׁלְחָה אֶל-חָמִיהָ לֵאמֹר, לְאִישׁ אֲשֶׁר-אֵלֶּה לּוֹ, אָנֹכִי הָרָה; וַתֹּאמֶר, הַכֶּר-נָא–לְמִי הַחֹתֶמֶת וְהַפְּתִילִים וְהַמַּטֶּה, הָאֵלֶּה”
מדוע תמר לא מאשימה באופן ישיר את יהודה? מכאן אמרו חז”ל:
“מוטב (נח לו) לאדם שיפיל עצמו לכבשן האש ואל ילבין פני חברו ברבים” (ברכות מג ע”ב).
חז”ל דרשו שהלבנת פנים כמוה כשפיכות דמים ולכן אין לאדם רשות לשפוך את דם חברו כדי להציל את עצמו, על אחת כמה וכמה שאין מדובר בפיקוח נפש. רוב הפרשנים מתייחסים לאמירה הזו כאמירה אלגורית, שכן אין חובה ממשית להקריב את הנפש ולא להלבין פנים למרות שיש מהפרשנים (שו”ת בנין ציון ועוד) שדרשו זאת ממש.
עניין הלבנת פנים שופך אור על המושג ‘צדק’. הצדק צריך להיחשף, הצביעות צריכה לצאת החוצה ויהודה אמור היה לשאת בתוצאה.
אך כאן מלמדת אותנו תמר מה זה צדק מוחלט ולא אישי.
הצדק באמת איתה, כיון שאם יהודה לא רוצה לתת לה את שלה בנו הוא חייב ביבום (בעת ההיא). אך אף על פי כן מבינה תמר בליבה שצדק זה של זקוקת יבם לא קשור בהלבנת פני חברו ברבים.
יש כאן אבחנה דקה ביותר שלמרות שאדם צודק במאת האחוזים, הדרך בה יוצאת האמת לאור אינה יכולה להיעשות בדרכים לא כשרות. גם אם יהודה אינו צודק והוא טועה כאן בשיקול הדעת ובמשפט, העונש המושת עליו של הלבנת פניו אינו ממין העניין.
המרכיבים של הצדק האמורים להיעשות כאן עם תמר אינם כוללים את המרכיב של הלבנת הפנים של האחר. במקרה שלנו, רק אחד יכול להוציא את האמת לאור וזה יהודה. זה מגביל ומתסכל אבל ברמת ההצדקה של תמר השימוש בהלבנת פנים אינו יכול לשמש כלי בהצלתה.
יהודה אף הוא ברגע המכריע אומר: “צדקה ממני” – לא רק שתמר צודקת יותר ממני, אלא אף למדנו בנין אב ממעשה תמר לכל התורה כולה, כיצד משיגים צדק מוחלט ולא צדק אישי.
מה בין הצדק המוחלט לצדק האישי?
“הצדק האישי” נובע מתחושת אגו רחבה ביותר שמשמעותה – אני צודק, אתה טועה ולכן עליי להוציא לאור את הצדק שלי, ועליי להשתמש בכל הכלים המצויים ברשותי, למרות שהצדק שלך ייפגע מזה.
הצדק המוחלט יש בו איזונים ובלמים, צדק אישי יכול לפעמים להיות לא מידתי. הלבנת פנים איננה קשורה לצדק המוחלט. התוצאה שבה תמר יוצאת זכאית ממשפט זה של יהודה הוא צדק מוחלט, אך המרכיב של הקלון איננו חלק מהתוצאה. אך ורק אחד שמושל ברוחו ובאגו שלו יכול לגלות בקרבו את השאיפה לצדק מוחלט. מאנשים אלו בנויה המלוכה, כפי שכתב שלמה המלך: “טוֹב אֶרֶךְ אַפַּיִם מִגִּבּוֹר, וּמֹשֵׁל בְּרוּחוֹ מִלֹּכֵד עִיר” (משלי טז לב).
ואכן, מזרעם של יהודה ותמר שמשלו ברוחם ושמו בצד את הצדק האישי והרימו על נס את הצדק של האחר נבנתה מלכות ישראל.

אולי יעניין אתכם:

הוורוד הוורוד הזה

מתי בפעם האחרונה תהיתם לגבי כשרות הפלמינגו? מאת: הרב אורן דובדבני יוצאים לספארי? נדבר על כשרות הפלמינגו! למה זה חשוב? כי זה מעניין וגם כי…לפעמים

קרא עוד »

מליחה כהלכה

מליחה כהלכה מאת: הרב אורן דובדבני כמה שלבים שונים מבטיחים שתהליך ההכשרה משיג את התוצאה הרצויה המדור דן בעבר לא מעט בשאלות השחיטה, והפעם נייחד

קרא עוד »

שוקדים על הכשרות

שוקדים על הכשרות מאת: הרב אורן דובדבני מהמרציפן ועד הרוזטה – סוגיות הלכתיות סביב תוצריו של העץ הממהר לפרוח לפני כולם השקדייה עודנה פורחת והגיע

קרא עוד »
נגישות