סופגנייה וסוגיה

המאכל המסורתי נראה תמים – אך מעורר גם הוא מחלוקות ברומם של דיני כשרות

הנה זה מגיע…פצצת הקלוריות העונתית: הסופגנייה ( 250 – 350 קלוריות!). מוצאה כנראה מאירופה בימי הביניים. הברלינר הגרמני, הפונצ’קה הפולני והקרויף הסלובני – כולם דומים לסופגנייה שלנו. והכשרות? נחזור: כשרות תלויה בחומרי גלם ובתהליך ההכנה.
אנחנו נתרכז בחלק האחרון, והשאלה כפולה: בישול נוכרי וחובת הפרשת חלה. “הסופגנין” אמנם מוזכרים במשנה (חלה ה, א) אלא ששם מדובר על לחם אפוי וההבדל הוא שבלילתו רכה (ברטנורא שם) ולכך נחזור מיד. שלנו – מטוגנת בשמן.
נתחיל ממשפט אחד של הקדמה. ההבדל בין פת נוכרי לבישול נוכרי הוא שעל מנת לפתור את בעיית פת נוכרי די בהסקת התנור על ידי היהודי, אולם בבישול דורש השו”ע (יו”ד קיג, ז) כי היהודי יתערב באופן בבישול, למשל על ידי הנחת התבשיל בפועל על האש.
והסופגנייה? דינה כפת או כתבשיל? למעשה השאלה היא על הטיגון: בישול הוא בד”כ ברוטב או במים והטיגון הוא בשמן. א”כ, יתכן שהטיגון נחשב כאפייה ולא כבישול. ושאלה נוספת: באיזה טיגון מדובר? בשמן או עמוק או אפילו טיגון קל? מסתבר כי לשאלה זו השלכה מעשית. עם התפתחות המודעות לבריאות אנו מוצאים כיום סופגניות אפיות הנמרחות בשמן מיוחד והתוצאה ממש דומה לטיגון. האם התהליך קובע או המעשה?
לגבי בשר וחלב נחלקו רש”י ותוספות (סנהדרין ד:) האם טיגון מוגדר כ ‘לא תבשל גדי בחלב אמו’. רש”י הולך אחר התוצאה ולכן היות והתוצאה שונה מבישול אין כאן איסור תורה, אלא איסור דרבנן. תוספות חולק וסובר שהיות שנעשה כאן תהליך יש איסור. הפתחי תשובה (פז, ג) טוען שהמחלוקת לגבי טיגון קיימת גם לגבי בישול נוכרי ואכן נחלקו הפוסקים האם יש בטיגון איסור של בישול נכרי. הפרי חדש החמיר ומהר”ם שיף הקל.
הסברא הפשוטה נוטה להחמיר: סופגנייה איננה פת. איש אינו מנגב בה חומוס או עושה ממנה טוסט. איש אינו נוטל עליה ידיים או מברך ברכת המזון. לכאורה, יש להחשיב את הסופגנייה כמבושלת. מצד שני העובדה שאיסור בישול נכרי הוא מדרבנן מאפשרת להקל במקום של ספק.
ייתכן ששאלתנו זו תלויה בשאלה השנייה על הסופגנייה: מה לגבי הפרשת חלה? השו”ע (שכט, ג) פסק: “עיסה שבלילתה עבה, וגלגלה על דעת לבשלה או לטגנה או לעשותה סופגנין או ליבשה בחמה, ועשה כן, פטורה….”. נמצא שעיסה המיועדת לבישול או טיגון (מלאווח או פסטה) פטורה מחלה כי הכל תלוי ב…תהליך! הש”ך (שם) חולק. לדעתו הכל תלוי בסוג הבלילה: עבה – חייבת דלילה – ופטורה ולדעתו יש להפריש בלא ברכה.
לפנינו מצב מורכב: לעניין בישול נוכרי אנו מחמירים וקובעים כי אין כאן פת אלא בישול והיהודי חייב לפחות להדליק את האש (רמ”א) או להניח את הסופגניות בשמן (שו”ע). מאידך לגבי הפרשת חלה אנו אומרים שלמרות שיש כאן בישול העיסה חייבת בהפרשה ללא ברכה לדעת הש”ך.
מסתבר כי דווקא כאן מצוי לב התשובה לשאלתנו: עד עכשיו התלבטנו בין שני פרמטרים: התהליך או התוצאה. אולם קריאת דברי השו”ע מראה שישנו פרמטר שלישי: חומר הגלם! השו”ע הזכיר שני גורמים בשלם נחשבת הסופגנייה כמבושלת ולא אפויה: א) הבלילה הרכה ב)העובדה שהשמן מבשל את הסופגנייה ולא חום התנור. אולם הסופגניות שלנו אינן בלילה רכה אלא בצק של ממש! בכך יש לשנות את התמונה כולה: היותה של הסופגנייה מבוססת על בצק ולא על בלילה די בה להחשיבה כפת ולכן גם לשיטת השו”ע יש להקל ודי שהיהודי ידליק את התנור.

הכותב הוא מומחה לכשרות תעשייתית חומרי גלם ומשמש כראש ועד הכשרות של ‘השגחה פרטית’

אולי יעניין אתכם:

שתולות מתחת לאף

שתולות מתחת לאף מאת: קרן חמיאל גיחה לכמה משתלות מומלצות למבקרים, בשבוע של ט”ו בשבט ובכל זמן אחר לכבוד ט”ו בשבט ומזג האוויר החורפי, בילוי

קרא עוד »

אלף שמשות זוהרות

אלף שמשות זוהרות מאת: חרות לוביץ’, בי”ס שדה עפרה אי אפשר לצלוח סתיו ישראלי בלי לבקר את הפרחים המבשרים טוב בצהוב. טיול חלמוניות לנחל שילה,

קרא עוד »
נגישות