המלך יאנוש הראשון

מסע מרגש אל קיבוץ עין חרוד בעקבות ביקוריו של יאנוש קורצ'אק בארץ ישראל, אשר עיצבו את השקפתו על מפעל הציונות ונחרטו בזיכרונם של החלוצים

ישנן אגדות אשר מקורן בדמיון, וישנן אגדות אשר מקורן בפועלם של בני אנוש אשר אישיותם, תעוזתם וההשראה ממנה העתירו לאחרים יצרו סביבם אתוס.
אל סיורנו בעקבות יאנוש קורצ’אק, האגדה והאיש אשר מאחוריה, יצאנו בעקבות שני ביקוריו החטופים בארץ (ב-1934 וב-1936) תוך התמקדות בימים בהם סייר בקיבוץ הצעיר עין חרוד, ביקור אשר יעצב את השקפתו על הציונות לעתיד וייחרט בזיכרונם של החלוצים.
את סיורנו פותח מורה הדרך מנור דביר, בנקודת התצפית ההיקפית של תל יזרעאל החולשת על משבצות השחמט של שדות עמק יזרעאל ועל שלל היישובים הוותיקים הנטועים ביניהם, בפרימת אדרת האגדה העוטפת את מושא סיורנו ובמסע אל תחנות חייו והאירועים אשר עיצבו את דרכו והשקפותיו.
יאנוש קורצ’אק נולד ב-1878 בפולין למשפחה אמידה ממוצא יהודי בשם הנריק גולדשמיט, ולא היה מודע ליהדותו עד גיל חמש. ואז, בעקבות מותה של ציפור הכנרי שלו ורצונו לשים על קברה צלב, סיפר לו חברו, בן השוער הקתולי, כי הוא יהודי – ושלח אותו אל אמו לברר את משמעות העניין. בגיל ההתבגרות החל לכתוב סיפורים, ועל אחד מסיפוריו זכה בתחרות לכתיבת סיפורים שיזם עורך עיתון פולני. משנשאל איזה שם לרשום בכותרת הסיפור, בחר את שם העט יאנאש קורצ’אק, שהוא שמו של נער גיבור ספרות פולני. עורך העיתון שיבש את השם והפך אותו ליאנוש קורצ’אק ושם זה ילווה אותו כל חייו.
עם התבגרותו לקה אביו במחלת נפש ממנה נפטר לבסוף, והנער המזועזע ממחלת אביו שנקלע למצוקה כספית, בחר להשהות את נטייתו הספרותית ולצאת ללימודי רפואה.
הרופא הצעיר נסחף בגלי ההיסטוריה השוטפים את אירופה ומגויס לצבא הצאר הרוסי במלחמתו עם יפן (באותה תקופה חלקים של פולין היו אזורי חסות של רוסיה), מלחמה בה הוא כותב את ספרו הראשון “ילדי הטרקלין” – ספר ביכורים אשר יוצא לאור עם תום המלחמה ומקנה לו את פרסומו הראשון. בהמשך הוא כותב את ספרו “המלך מתיא הראשון”, שזכה להצלחה ענקית במזרח אירופה -שהושוותה לזו של אוליבר טוויסט במערבה, ומקנה לו שם עולמי. עם חזרתו לפולין של המהפכה התעשייתית הולך לבו שבי אחר מצוקתם של ילדי ורשה והוא מצטרף כרופא ילדים לצוות הרופאים של בית החולים היהודי. באחד ממפגשי הצוות הוא פוגש את סטפה וילצ’נסקה, אותה הכיר מספר שנים קודם לכן בשוויץ, וביחד הם פותחים ב-1912 בית יתומים חדש למען ילדי הקהילה היהודית של ורשה.
חלק מהחדרים בבית היתומים מאוישים ע”י סטודנטים הלומדים חינוך באוניברסיטה בוורשה, והם תורמים מזמנם לעבודה חינוכית בבית היתומים תמורת לינה וארוחה חמה. סטודנטים אלה נקראים “בורסנטים” כי הם גרים ב”בורסה”, שמשמעה בשפה הפולנית פנימייה עם לינה. במהלך השנים ישתלבו הסטודנטים בטיפול ביתומים וכן יפיצו את בשורת החינוך החדשנית של קורצ’אק ברחבי העולם.

קדיש ודמעות
מנור ממשיך ושוזר בחן ובהומור סיפורים המחיים את אותה תקופה סוערת, ומתאר את דרכה של סטפה לעין חרוד. סטפה שמרה על קשר עם אחת מחניכות הבורסה, פייגה ליפשיץ-ביבר, שהצטרפה לחלוצי עין חרוד, ושמעה ממנה על שיטת החינוך הייחודית הנהוגה בקיבוצי ארץ ישראל – “החינוך המשותף”. בעקבות כך יצאה סטפה לביקור בקיבוץ, ללמוד על נפלאות החינוך המשותף וגם להפיץ את משנתו של שותפה לדרך. בעקבות סטפה יצא גם קורצ’אק לביקור בארץ. הוא סקפטי מאד לגבי הרעיון הציוני ובא לבחון כמה אמת יש בעשייה הציונית. בביקורו הראשון החליט להתמקד בקיבוץ הצעיר עין חרוד (בביקורו השני יסייר בכל הארץ – מכפר גלעדי בצפון ועד באר טוביה בדרום).
לפני יציאתנו להמשך הסיור מזכיר מנור כי עין חרוד נוסד בסמוך למעיין אשר נתן לו את שמו, אך לאחר התערערות המצב הביטחוני בארץ עבר אל גבעת קומי מצדו השני של העמק, מקום קל יותר להגנה בפני פורעים. אתר אחד נותר מאחור כי לא ניתן היה להעתיקו, והוא בית הקברות של הישוב הצעיר – תחנתנו הבאה.
בית הקברות של עין חרוד הישנה ממוקם בקצה הישוב גדעונה וצופה גם הוא על העמק הפורה, כשאבניו מוכנות לחלוק את סיפורי ראשית ההתיישבות עם העמיתים. ראשית מתמקד מנור בכמות המצבות הגדולה יחסית ליישוב כה צעיר ומסביר כי מקורה בעובדה שבית הקברות שימש גם את הישוב תל יוסף וגם את קבוצת “החוגים”, שלימים תקים את בית השיטה. מנור מתאר בכאב את תמותת התינוקות המחרידה ממנה סבלו בני התקופה ומדגיש כי על קברי התינוקות לא הונחו מצבות, אלא גל אבנים סתמי. על רבות מהמצבות נרשם כי הנפטר “מת תחת ידו”, כלומר התאבד, ועל חלק מהן בולט גילם המבוגר של הנפטרים, הורי החלוצים שעלו לארץ וגרו בסמוך לילדיהם בעין חרוד.
מנור מצטט מזיכרונותיו של סנדלר עין חרוד דאז, יהודה גור אריה, שהתיידד עם קורצ’אק ומעיד על הליכתם המשותפת בליל הירח המלא של ערב סוכות אל צדו הנגדי של העמק, אל בית הקברות בו אנו ניצבים. גור אריה מספר כי קורצ’אק ביקש ממנו לקחתו אל קבר החבר הראשון שנפטר, וכאשר נודע לו כי הלה התאבד עקב תנאי המחיה הנוראים, פרץ קורצ’אק בבכי וביקש מגור אריה לומר עליו קדיש. הוא חזר אחריו, מילה במילה, ביקש הסברים על הקדיש, ביקש לדעת על כל איש ואיש וכל הזמן בכה. עוד ממשיך גור אריה לפרט על התרגשותו של ידידו ממפעל ההתיישבות היהודי וכי עד לתום ביקורו החטוף גילה הלה את קסמה של הציונות. מנור אף מצטט ממכתב אותו שלח קורצ’אק לתושבי עין חרוד עם תום ביקורו, המעיד על המהפך המחשבתי ביחס לחלוצים והעשייה הציונית: “טהורים הם המאמצים שלכם… כן הוא מנזרכם, אמתית היא גבורתכם, שאיננה חורגת אל מעבר לכוחות אנוש…”.
דרכי העמק מובילות אותנו אל עין חרוד מאוחד (בעת ביקורו של קורצ’אק עדיין עין חרוד), שם מוביל אותנו מדריכנו בין בתי הקיבוץ הכפריים הניצבים עדיין מאותם ימים אל “בנייני התאומים” של עין חרוד, בנייני בטון מבוצרים בני מספר קומות העומדים בניגוד משווע לבתי הקיבוץ החד קומתיים ומהווים זכר לימים בהן נדרשו מבנים מבוצרים שיוכלו לעמוד בפני התקפות פורעים. מנור חולק עימנו כי בבנייני ענק אלו התרכזו מבני החינוך של היישוב הצעיר על מנת להגן על “האוצרות הצעירים”, ומיד ממשיך וחולק עימנו את זיכרונותיהם של הילדים מביקורו של קורצ’אק כפי שהועלו על הכתב וכפי שהוקלטו בידי צדיקים משמרי ההיסטוריה.
עוד צעידה קלה ואנו מתאספים אל חצר הישוב המרכזית המשתרעת מול חדר האוכל, כאשר לאורכה נטועות שורות דקלים המושכות את העין אל נופו המשגע של העמק. כאן אנו למדים על חוויותיו של קורצ’אק מהווי החיים בקיבוץ וכן חולקים תמונות שלו על “דשא הדקלים” לצד מבני החצר שכאילו קפאו בזמן.
את סקירתו ממשיך מנור בהשתלטות ציר הרשע על פולין ובמעבר בית היתומים אל הגטו היהודי. מנור מתמקד במאמציהם הבלתי נלאים של קורצ’אק וסטפה לספק לילדי בית היתומים סביבת חיים נורמלית ככל האפשר, אם על ידי סגירת החלונות כדי להרחיק את העולם שבחוץ ואם על ידי ניצול מעמדו להשגת מזון לילדים. אנו למדים על רצון המחתרת הפולנית להבריח את קורצ’אק מחוץ לגטו, ועל סירובו לנטוש את הילדים ואת סטפה אשר חזרה לפולין (אחרי שכבר עלתה לארץ) כדי לטפל בילדים שמצבם הורע.
מנור מסיים בתיאור המופת של סיום דרכו, בתיאור כיצד הלך ללא מורא בראש מאתיים ילדי בית היתומים אל הרכבת לטרבלינקה, כאשר הוא מחזיק ילד בכל אחד מזרועותיו, ויש האומרים כי ראו את המלך מתיא פוסע לצדו…

עזר כפול כנגדו
בחלקו העיוני של הסיור אנו מתקבצים אל האודיטוריום של מוזיאון בית שטורמן הסמוך, לסקירתה של טלי שנר שעבדה לא מעט שנים במוזאון בית לוחמי הגטאות וחקרה לעומק את דרכו של יאנוש קורצ’אק בארץ ישראל ובכלל, להשלמת תמונת חייו תוך התמקדות בנשים שניהלו את בתי היתומים שלו, ובדרך החינוך המתקדמת והייחודית אותה הטמיע.
טלי פותחת בסקירה על שתי הנשים אשר שימשו עזר כנגדו. סטפה אותה הכרנו מבית היתומים היהודי, ומארינה פאלסקה אותה פגש בעת שירותו בצבא במהלך מלחמת העולם הראשונה. קורצ’אק התרשם מאישיותה של מרינה ותמך ביוזמתה להקים בית יתומים פולני לילדי פועלים תחת ייעוצו. טלי ממשיכה ומפרטת את טיב היחסים בין קורצ’אק, מארינה וסטפה, ועומדת על השוני בתפיסה הניהולית של שתי הנשים. אנו למדים בנוסף כי לאחר סכסוך בין קורצ’אק למארינה הגיבו השניים כמיטב המסורת הפולנית וחדלו לדבר זה עם זו במשך שנים עד לפלישת הגרמנים לוורשה. אז יצרה מארינה שוב קשר עמו וסייעה בהצלת ילדים יהודים שהוצפנו על ידה בבית היתומים הפולני אותו ניהלה, חסד אשר בשלו לימים תוכר כחסידת אומות העולם על ידי “יד ושם”.
סקירתה המרתקת של טלי ממשיכה ומעמיקה בדרכו החינוכית של מושא סיורנו, שיתוף הילדים בכל רמות הניהול והתפעול של בית היתומים, בית משפט לילדים המופעל על ידם ואף המבוגרים כפופים לסמכותו, גלויות זיכרון אשר קיבלו כגמול על עמידה במשימות, עיתון ילדים שנכתב על ידם, ומעמדות התלויים בהתנהגותם.
לסיום הסקירה המאלפת אנו זוכים לצפות בסרט “קורצ’אק של הילדים”, אשר תוך שימוש בקטעים דוקומנטריים משולבים בהמחזות דרמטיות, חושף את אהבתם של ילדי בית היתומים אל מחנכם ואת היחסים המיוחדים בינו ובין הילדים, שאף מתארים כיצד העלו את קורצ’אק למשפט על מעשי פרחחות בהם נתפש כאשר השתובב עם חניכיו.
האורות הנדלקים עם תום ההסרטה מחזירים אותנו אל ימינו ומאלצים פרידה מהאיש, והאגדה.
‘עמיתים לטיולים’ – אוהבים וחוקרים את ארץ ישראל ברגליים.
הפעילויות בד”כ חינמיות, להצטרפות שלחו דוא”ל ל-araratamit7@gmail.com

אולי יעניין אתכם:

שתולות מתחת לאף

שתולות מתחת לאף מאת: קרן חמיאל גיחה לכמה משתלות מומלצות למבקרים, בשבוע של ט”ו בשבט ובכל זמן אחר לכבוד ט”ו בשבט ומזג האוויר החורפי, בילוי

קרא עוד »

אלף שמשות זוהרות

אלף שמשות זוהרות מאת: חרות לוביץ’, בי”ס שדה עפרה אי אפשר לצלוח סתיו ישראלי בלי לבקר את הפרחים המבשרים טוב בצהוב. טיול חלמוניות לנחל שילה,

קרא עוד »
נגישות