כוח הדיבור

ההבנה של היחס בין השתיקה למילה הנאמרת על ידי האדם היא מתנה שהעניקה היהדות לאנושות

“אני הרי לא צריך לומר לך כמה הייתי מאושר כשהוא התחיל לדבר, את בטח זוכרת את הפלא הזה כשילד מתחיל לתת שמות לדברים. ובכל זאת, בכל פעם שהוא למד מילה חדשה, מילה שהיא גם קצת “שלהם”, של כולם, אפילו המילה הראשונה שלו, מילה יפה כמו “אור”, הלב שלי גם נחמץ קצת באפס קצהו, כי חשבתי – מי יודע מה הוא מאבד ברגע זה, וכמה אינסוף סוגים של זוהר הוא הרגיש וראה וטעם והריח, לפני שדחס את כולם לתוך התיבה הקטנה “אור”, עם הריש הזו בקצה, כמו מתג כיבוי”.
(דויד גרוסמן, שתהיי לי הסכין, הוצאת הקיבוץ המאוחד, 1998, עמ’ 15)
השתיקה היא אין סופית, והיא מכילה בתוכה אין סוף אפשרויות. והנה באה המילה המדוברת ומצמצמת את אותה הרגשה אין סופית לכדי מילה – תיבה.
רבי מנדלי מוורקי היה ידוע בשתיקותיו. המפגשים עם חסידיו כללו בעיקר שתיקה בקבוצה. המעמד שבו קבוצה של אנשים שותקים ביחד יוצרת חיבור עצום בין הנוכחים והם “נבלעים” אחד בתוך השני שכן אין מחיצות ביניהם ואין אבחנה ביניהם הנוצרת על ידי מילים, שהרי הדיבור יוצר מחיצות, גדרות והגדרות.
יתרה על כן, הדיבור במהותו יוצר הפרדה בין האדם ובין מה שעומד לפניו, ובעצם יוצר את המציאות שנמצאת מולו. היטיב לתאר זאת הרב שג”ר ז”ל (הרב שמעון גרשון רוזנברג) במאמרו “דיבור ואמונה” בשנת תשס”ט:
“הדיבור, מלמד האדמו”ר הזקן (מייסד חסידות חב”ד) , יוצר יש מאַיִן. כך הוא בהקשר של הבריאה האלוקית וכך הוא גם בהקשר האנושי בו הדיבור יוצר את המודעות המבחינה בין דבר לדבר. […]לכן אומר האדמוה”ז שיצירת יש מאַיִן מתרחשת באמצעות הדיבור, או במונחים עכשוויים: באמצעות השפה. אילולי השפה, לאדם לא הייתה נפרדוּת מהעולם. הדיבור והשפה הם אלו שיוצרים זיקות בינינו ובין העולם”.
לפי הרב שג”ר המבאר את דברי האדמו”ר הזקן, השתיקה יוצרת אחדות בינך לבין שאר הדברים ואתה כולל אותם בך, הדיבור יוצר הפרדה והשפה בוראת ‘יש מאין’ את הדבר שנמצא חוץ לאדם.
ההבנה של היחס בין השתיקה למילה הנאמרת על ידי האדם והקדושה הנלווית אל המילה המדוברת היא המתנה המשפיעה ביותר שהעניקה היהדות לאנושות. לא עוד צורה של התקשרות בין המינים, אלא המילה המדוברת יוצרת חלות על המציאות, משנה את המציאות ואפילו בוראת עולמות ומחריבן. המילה הנעתקת מפי הדובר האנושי יוצרת מציאות.
היחס למילה המדוברת מקבלת את הביטוי המשמעותי הראשון שלה בספר בראשית:
“בְּרֵאשִׁית בָּרָא אֱלֹקִים אֵת הַשָּׁמַיִם וְאֵת הָאָרֶץ וְהָאָרֶץ הָיְתָה תֹהוּ וָבֹהוּ וְחֹשֶׁךְ עַל פְּנֵי תְהוֹם וְרוּחַ אֱלֹקִים מְרַחֶפֶת עַל פְּנֵי הַמָּיִם וַיֹּאמֶר אֱלקִים יְהִי אוֹר וַיְהִי אוֹר”.
אלוקים משתמש בדיבורו על מנת לברוא את עולמו, וכפי שאומרים חז”ל “בעשרה מאמרות נברא העולם”. המסר המיידי שאלוקים טובע בבריאה היא שאת העולם שלנו אנחנו בוראים בדיבור וחלילה אפשר להרוס אותו גם בדיבור. מכיון שהלשון והדיבור כל כך חשובים והם שהופכים את האדם לאנוש ומחדירים את האנושיות לאנושות, ייחדה היהדות פרקים נבחרים בספר הספרים לטיפול בנושא זה.
פרשתינו פותחת בפרשת הנדרים: “אִישׁ כִּי-יִדֹּר נֶדֶר לה’ אוֹ הִשָּׁבַע שְׁבֻעָה לֶאְסֹר אִסָּר עַל נַפְשׁוֹ לֹא יַחֵל דְּבָרוֹ כְּכָל הַיֹּצֵא מִפִּיו יַעֲשֶׂה”.
על פי פרשתנו, הדיבור יכול ליצור מציאות בה חפץ מסוים אסור לאדם, או לחילופין הצבת איסור לאדם להנות מחפץ כלשהו או אפילו לכבול את האדם למחויבות לבצע מעשה פיזי כל שהוא.
הדבר הוא תמוה ביותר, בדרך כלל בעולם החי, המעשים הפיזיים קשורים בהגבלות פיזיות. חיה ובהמה יודעים איזה מאכל הוא רעיל, איזה אזור מועד לסכנות וכמו כן כיצד להימנע מדברים שיסכנו את חייהם. הבהמה איננה חיה בעולם של אסור ומותר אלא בעולם טבעי של מועיל או לא מועיל. האדם הוא שונה: אצלו הדיבור בונה את היחס שלו לעולם על ידי קריאת שמות לחפצים, כמו כן על ידי המילה המדוברת הוא מעניק משמעות למעשים ולתופעות הטבע.
את האפשרות לשים גבולות הנבנים מתוך הדיבור אפשר גם לקחת חזרה. התורה אוסרת על האדם לחלל את דיבורו ולבטלו, אך היא פותחת לו פתח לכוון שנית את דיבורו ולבדוק האם אכן הוא אסר על עצמו דברים מתוך מודעות או מתוך פחד להיכשל בדברים שהוא רצה להגן על עצמו מפניהם.
עלינו לזכור שהדיבור לא רק יוצר את הזיקה שלנו למציאות, אלא פעמים רבות יוצר את המציאות עצמה, ועם כוחו הגדול של הדיבור באה גם האחריות.

אולי יעניין אתכם:

היופי של אתונה

היופי של אתונה מאת: הרב יחיאל וסרמן “החיים מתנהלים על מי מנוחות”, אומר חבר הקהילה בבירה היוונית ומוסיף – “יש לנו חיי קהילה יפים” בית

קרא עוד »

יאסו, קהילה

יאסו, קהילה מאת: הרב יחיאל וסרמן קהילת יהודי סלוניקי חוגגת עבר מפואר – לצד אתגרי התקופות סלוניקי היא העיר הגדולה בצפון יוון ועיר נמל חשובה.

קרא עוד »

פדובה: מהרמח”ל ועד היום

פדובה: מהרמח”ל ועד היום מאת: מאת: הרב יחיאל וסרמן עם 80% נישואי תערובת, קשה להיות אופטימי בנוגע להמשך קיומה של הקהילה היהודית בעיר האיטלקית בעיר

קרא עוד »
נגישות