השראה וגבורה

מאת: מאיר דנא-פיקאר, רכז הדרכה במדרשת חברון

בהרי חברון וסביבתם ניתן לפגוש אירועים היסטוריים קרובים ורחוקים, מהם נוכל ללמוד גבורה יהודית מהי

“אָנוּ נוֹשְׂאִים לַפִּידִים בְּלֵילוֹת אֲפֵלִים. זוֹרְחִים הַשְּׁבִילִים מִתַּחַת רַגְלֵינוּ וּמִי אֲשֶׁר לֵב לוֹ הַצָּמֵא לָאוֹר – יִשָּׂא אֶת עֵינָיו וְלִבּוֹ אֵלֵינוּ לָאוֹר וְיָבוֹא”
בימי החנוכה אנחנו מסתכלים אל העבר ושואבים השראה ממצבים קשים מולם התמודדו בתקופות שונות בתולדות העם היהודי. בהרי חברון וסביבתם ניתן לפגוש אירועים היסטוריים קרובים ורחוקים, מהם נוכל ללמוד על היבטים שונים של גבורה יהודית.
הרודיון – שמירת מצוות בזמן המרד
כשאני הולך בין האתרים השונים בהרודיון, אני מוצא את עצמי נפעם. לא מעצמת וסגנון הבניה של הורדוס, אלא ממשהו הרבה יותר מרשים – שרידי המקוואות בהם השתמשו לוחמי המרד הגדול ואנשיו של בר כוכבא.
ההורדיון, הר חרוט קטום שנראה כמו הר געש, שכאשר מטפסים ונכנסים אל תוך הלוע, מתברר שזהו הר מלאכותי מעשה ידי אדם. האדם הזה הוא הורדוס, המלך הבנאי ששיטח הר קיים, בנה עליו מבצר בתוך מבצר ובתוכו ארמון, מאגרי מים, חדרי מרחץ ועוד. המקום שימש אותו בעיקר כבית קיץ וכמקום מפלט בימי שלשת הרגלים כשירושלים התמלאה עולי רגל שהפריעו לשלוותו של המלך. בסוף חייו שפך כמויות של עפר על המתחם, קבר את המקום ויצר את המראה המיוחד שלו. ככל הנראה הוא גם נקבר כאן, כלומר שהוא בנה לעצמו מאוזוליאום מפואר.
אבל לא על הורדוס באנו לדבר היום כי אם על גלגולי המקום לאחר מותו. עוד לפני חורבן הבית, בשנת 66, תפסו המורדים היהודים את המקום והקימו בו בית כנסת ומקוואות, תוך שימוש במה שקיים בשטח והתעלמות מפאר המקום ושימושי הנוחות להם הוא נועד. גם מורדי בר כוכבא השתמשו במקוואות וכל פעם כשאני מגיע להרודיון אני נדהם לחשוב על אותם לוחמים-מורדים, שעסוקים בלחימה ובמנוסה על נפשם, אך מקפידים על קלה כבחמורה, כולל ענייני טומאה וטהרה, כאילו הם יושבים שאננים בביתם שבירושלים. ניתן לדמיין את הלוחמים טובלים מידי בוקר, מתפללים שחרית ויוצאים לקרב. על בר כוכבא אנחנו יודעים שהקפיד על קיום מצוות גם בימי סכנה ואימה ממקור נוסף: באחת האגרות שנמצאו בנחל חבר אנחנו מוצאים בקשה של בר כוכבא לספק לו ולוחמיו ארבע מינים לקראת חג הסוכות. ניתן לדמיין איך לאחר קרב קשה, תוך כדי הכנות לקרב הבא, יושב בר כוכבא וכותב את הדברים ומרגש לראות איך גם באותם ימים, לא חיפשו היתרים אלא השתדלו בכל כוחם להמשיך לקיים את מצוות התורה, מתוך הבנה שעל זה הם נלחמים – על המשכיות החיים היהודיים.
האלון הבודד – ושבו בנים לגבולם
“מלכה נפלה”, זו ההודעה ששודרה בד’ אייר תש”ח, יום לפני הקמת המדינה. גוש עציון נפל לאחר קרבות גבורה עקובים מדם, בהם נפלו לוחמים ותושבים רבים שהגנו על בתיהם. במשך 19 השנים של שלטון ירדן באזור, היו מגיעים בני כפר עציון אל נקודת תצפית באזור נס הרים, מביטים הרחק אל האלון הבודד הבולט בשטח וחולמים על היום בו ישובו לנחלתם. מדובר באלון מצוי בן כ- 700 שנה שגובהו 14 מטרים ולכן שימש נקודה קלה לזיהוי מתצפית מרוחקת. 19 שנים של תצפיות וגעגועים עשו את שלהם והחלום לא נמוג עם הזמן.
במלחמת ששת הימים, ביום בו שוחררה ירושלים הגיעו כוחות צה”ל אל גוש עציון והשיבו אותו לידיים יהודיות. מיד לאחר המלחמה פנו בני כפר עציון אל ראש הממשלה לוי אשכול וביקשו ממנו לעלות אל ההר ולהקים מחדש את הקיבוץ. האישור ניתן וכבר בקיץ תשכ”ז עלו ראשוני המתיישבים אל הקיבוץ. התנאים הקשים בהקמה המחודשת – תנאים פיזיים לא פשוטים והתמודדות עם אירועי העבר הכואבים, לא ריפו את ידי המתיישבים והקמת כפר עציון, היישוב היהודי הראשון מעבר לקו הירוק, היתה סנונית ראשונה לפיתוח ההתיישבות כולה. האלון הוא סמלה של המועצה האזורית גוש עציון ושל מוסדות שונים שהוקמו באזור. “מנעי קולך מבכי…ושבו בנים לגבולם”.
חברון – הרבנית מנוחה רחל
בבית העלמין בחברון קבורה דמות מיוחדת ומרתקת – הרבנית מנוחה רחל סלונים למשפחת שניאורסון, בתו של האדמו”ר האמצעי של חב”ד. היא נולדה בי”ט כסלו תקנ”ט, תאריך מיוחד מאוד בחסידות חב”ד, שכן זה אותו היום ממש בו יצא הסבא רבי שניאור זלמן מלאדי, האדמו”ר הזקן, מבית הכלא. מגיל צעיר פיתחה אהבה עזה לארץ ישראל שבאה לידי ביטוי כשעלתה ארצה עם בעלה רבי יעקב סלונים ושלשת ילדיה. באותם ימים, ההתיישבות בארץ ישראל היתה דלילה והעליה ארצה היתה כרוכה בקשיים וסכנות רבות, מעבר לקושי הרגיל של עזיבת בית, אך חלומה הגדול וברכת הדרך שקיבלה מאביה חיזקו את ידיה. היהודים בארץ התרכזו בארבע ערי הקודש והיא ומשפחתה הגיעו חברון ולמעשה ייסדו את הקהילה החב”דית בעיר. תושבי המקום, יהודים כערבים, כיבדו אותה והיו באים להתברך אצלה וסיפורי מופתים רבים של ריפוי חולים ועצירת שיטפונות שזורים בתולדותיה.
בעקבותיה הגיעו חסידי חב”ד נוספים לעיר והתחילה להיווצר קהילה חב”דית. בהמשך הוקם בית כנסת בצמוד לבית הכנסת אברהם אבינו, כנראה בית הכנסת החב”די העתיק בארץ ולאט-לאט נרכשו ונבנו בתים נוספים לטובת הקהילה. הרבנית עצמה גרה בבית שנקרא עד היום בית שניאורסון ושימש לאחר מותה כבית ועד לקהילת חב”ד. לאחר מאורעות תרפ”ט השתלטו ערבים על הבניין ורק בסוף שנות ה-70 במאה הקודמת נגאל המקום במאמצים מרובים של הרב משה לוינגר זצ”ל. לבית נוספו שתי קומות ובצדו האחורי נבנה בית פינק. כיום מתגוררות בבית משפחות יהודיות כחלק מהיישוב היהודי והקשר בין חסידי חב”ד לעיר חברון חזק מתמיד.
בימי החנוכה יתקיימו סיורים מיוחדים של מדרשת חברון בירושלים, גוש עציון, חברון ועמק איילון, פרטים נוספים באתר ובדף הפייסבוק שלנו

אולי יעניין אתכם:

שפיים ונהנים

שפיים ונהנים מאת: איציק רחמים מנצלים את ההפוגה שבין הגשמים לרכיבה אל דיונות שפיים-געש נראה שכל מערכות הגשם לאחרונה מתקבצות לסופי השבוע. טוב לחקלאים, למשק

קרא עוד »

הבוקרים הצעירים

הבוקרים הצעירים מאת: איציק רחמים בוקר, לילה ובוקר נוסף ברכיבה חגיגית ומרהיבה בנופי נחל צין ושדה בוקר דומה שאין מקום מיוחד, עוצר נשימה, בראשיתי ומרגש

קרא עוד »

אדום על גלגלים

אדום על גלגלים מאת: איציק רחמים סינגל כלניות חגיגי לרגל פסטיבל דרום אדום הדרום פורח באדום – מרבדים מרבדים אדומים של כלניות בכמה אתרים: כיסופים,

קרא עוד »
נגישות