קוים לדמותו של קנאי

קוים לדמותו של קנאי

הקנאים השלמים מפוזרים לאורך ההיסטוריה כתבלין בקדירה, ועליהם להיעלם כלעומת שבאו שמא יקדיחו את כולה

הקנאי הוא טיפוס מיוחד, מכוון מטרה, אמיץ לב. הוא מוכן לפעול פעולה ללא קבלת סמכות, ואף לסכן את עצמו במהלכה. בכל ההיסטוריה החדשנות, הקידמה והמקוריות לא הגיחו לעולם מתוך בינוניות והליכה בתלם. השינויים המדעיים, האסטרונומיים והפילוסופיים לא הפציעו לעולם מתוך חכמת ההמונים הנבערת. ההמון נמשך אחרי אדם אחד שהולך נגד הזרם המקובל. אדם זה יחיד ובודד, קיצוני בנפשו, רדיקלי בדעתו, מרגיש דחף ועוז בלבו ללכת היכן שכולם אומרים לו לא ללכת או לחילופין – לצעוד היכן שרגל אדם עדיין לא דרכה שם.
גליליאו גליליי, מרי וולסטון-קראפט חלוצת זכויות הנשים, יוהאן גוטנבורג ממציא הדפוס, אלברט איינשטיין, מהטמאה גנדי, מרטין לותר קינג, פילוסופים, מדענים, מהפכנים, מנהיגי מדינות. לכולם יש משהו משותף – דחפים חזקים ומצפון חזק.
בדרך כלל ההבדל בינם ובין קבוצת הרוב שאיננה קנאית איננו בהגדרת הערכים, אלא במוכנות לקבל מציאות מורכבת בה אי אפשר לממש ערכים מסוימים מפאת ערכים הסותרים להם. לפעמים אנו נתקלים במציאות מורכבת העומדת לנגד עינינו והשכל, שתפקידו לנתח את הצדדים השונים ולהשוות בינהם, משאיר את הדילמה על תלה ומשאיר את האדם משותק. הרגש אף הוא משמש בקבלת ההחלטות ואף הוא גורם משתק במצבים מורכבים. הרב קוק אומר: מעשה הקנאות איננו נובע לא מהשכל ואף לא מהרגש, אלא יש מדרגה גבוהה מעל השכל והרגש. תת ההכרה, העומק הנשמתי הפנימי שבאדם, השואף תמיד להתגלות ולהופיע דרך השכל והרגש.
במקרה של פנחס, התרוצצו במוחו כל כך הרבה שיקולים ששיתקו אותו לגמרי. אנו יודעים זאת מפני שמשה רבנו עצמו עמד בחוסר אונים:
” וְהִנֵּה אִישׁ מִבְּנֵי יִשְׂרָאֵל בָּא וַיַּקְרֵב אֶל אֶחָיו אֶת הַמִּדְיָנִית לְעֵינֵי מֹשֶׁה וּלְעֵינֵי כָּל עֲדַת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וְהֵמָּה בֹכִים פֶּתַח אֹהֶל מוֹעֵד וַיַּרְא, פִּינְחָס בֶּן אֶלְעָזָר בֶּן אַהֲרֹן הַכֹּהֵן וַיָּקָם מִתּוֹךְ הָעֵדָה וַיִּקַּח רֹמַח בְּיָדוֹ”
המה בוכים, אומרים חז”ל – נתעלמה מהם ההלכה. ואני שואל, ממשה רבנו נתעלמה ההלכה ולא מפנחס? האם פנחס קם ועשה מעשה בגלל הלכה?
אלא משה רבינו המחוקק, נותן התורה, הכיל בשכלו וברגש שלו את כל מכלול השיקולים, ונותר משותק. לא היתה לו שלמות פנימית והחלטה איזה מעשה צריך להיעשות באותו זמן, לא היתה לו ברית הנקראת שלום. פנחס ניקה את השכל והרגש ופעל מתוך תת הכרה במושגים של אמת ושקר, ולא במושגים שכליים או רגשיים של טוב ורע (חלוקה בין “אמת ושקר” ו”טוב ורע” מופיעה בתחילת מורה נבוכים לרמב”ם).
במרבית הפעמים, האיזון הנכון בין הרגש והשכל מביאים לקבלת החלטה ברורה. אך ישנם מקרים בהם השכל והרגש, במצבים מאוד מורכבים, פשוט משתקים את האדם ואז צריך להסיר אותם ממכלול השיקולים וללכת עם האמונה הבסיסית של האדם. אם נחזור על הגדרתינו לקנאות:
קנאות אינה פעילות תמידית של כעס. כעס, אומרים חז”ל, הוא בדרגת חומרה של עובד עבודה זרה. קנאות היא פעילות ללא שכל ורגש הנובעת מתוך שלמות באדם שמיושמת אך ורק במצבים מורכבים, שיצרו אצל ההמון שיתוק תודעתי ומעשי.
לכן נותן הקב”ה לפנחס את בריתו שלום. השלום אינו שכר עבור המעשה אלא הכרה במצבו הרגעי והייחודי של פנחס, הפועל מתוך שלמות הכרתית. כהוכחה לדברינו, בתלמוד נאמר שאם הקנאי בא לשאול את החכמים לפני המעשה, חכמים אוסרים עליו לעשות זאת. כי ברגע שעירבת את השכל או הרגש, המעשה כבר איננו נובע משלמות מסוימת או מתת ההכרה אלא משיקולים שונים שתמיד ניתן להציב נגדם שיקולים נגדיים.

השלום הניתן לפנחס בפרשה איננו פשרה בין שני קטבים שכליים או רגשיים, אלא תפיסה שלמה של המציאות המתעלמת במכוון מהשכל והרגש לגבי מצב נתון.
הקנאים השלמים מעטים הם והם מפוזרים לאורך ההיסטוריה כתבלין בקדירה. עליהם להופיע כהבזק, לתת קריאת כיוון ולהיעלם כלעומת שבאו שמא יקדיחו את כל הקדירה.

אולי יעניין אתכם:

הדליקו את הנר

הדליקו את הנר מאת: שאול מייזליש רפאל ביטון מפליא לכתוב את סיפורה של סבתו אל מול מבחן אחד הסיפור הבא אמיתי, ואירע לאמם של דר’

קרא עוד »

מעט מן האור

מעט מן האור מאת: שאול מייזליש סיפוריו המופלאים של בית חינוך עיוורים בספר חדש ומלא בטוב בימים אלה יצא לאור ספרו של העיתונאי והסופר מנחם

קרא עוד »

הצדיק מסטפנשט

הצדיק מסטפנשט מאת: שאול מייזליש הכירו את החסידות שהוקמה יש מאין בני ברק הרב אברהם יעקב סלומון הקים יש מאין את חסידות סטפנשט בארץ ישראל,

קרא עוד »
נגישות