עם חיוך על הפנים

מרובין וויליאמס לאתון בלעם: תפקידו של ההומור בעלילה

ללא ספק אחד מגדולי הקומיקאים בדורות האחרונים היה רובין וויליאמס. וויליאמס השתתף באינספור סרטים וקטעי בידור על הבמה ועל המסך הגדול והקטן, הוא היה מוקף במאות אלפי מעריצים אך בסופו של דבר היה אדם בודד מאוד – עובדה שבסופו של דבר גרמה לו ליטול את חייו בידיו. אבל מלבד הגאונות שלו בהומור וקומדיה, והאפשרות שלו להיכנס לדמות ולצאת ממנה במהירות מסחררת, הוא גם היה פילוסוף קומי. היה לו משנה סדורה על תפקיד ההומור בחייהם של אנשים והסיבה בגינה אנשים מגיבים לקטעי המונולוג הקומי שלו כפי שהם מגיבים.
באחד הראיונות שהעניק לעיתונות טען וויליאמס שתפקידו של ההומור הוא להאיר את המציאות הבנאלית של הקיום באור אחר, ולמצוא זוית אחרת של הסתכלות כלפי המציאות. ומכיון שאלמנט ההפתעה הוא אחד מהמניעים הגדולים של ההומור והקומדיה, הזווית הלא צפויה שהקומיקאי מביא גורמת לשחרור התודעה מדפוסים מקובעים, דבר שגורם לפרץ צחוק מהקהל.
לפי ההגדרה שפתחנו בה להומור מצינו שמטרתו הוא להאיר בזווית שונה ומפתיעה את המציאות. בפרשתנו אנחנו מוצאים שהמקרא מוליך אותנו לכדי הפתעה גמורה בעלילה היוצרת הומור רב.
בלק מלך מואב חושש מהשתלטות בני ישראל על ארצו והוא שוכר את הקוסם והנביא הגדול בלעם על מנת שהוא יקלל את ישראל. יכולותיו של הנביא והקוסם בלעם אינן מוטלות בספק גם בעיני המסורת היהודית, ולאחר מסע שכנועים בלעם נעתר ללכת עם שליחיו של בלק ולהשתמש בכוח הדיבור שלו להרע לישראל. וכאן בשלב זה המקרא מפתיע אותנו עם אחד הסיפורים המשעשעים ביותר בתורה, שיוצקים הומור רב לדרמה הגדולה שאנו עדים לה:
“וַתֵּרֶא הָאָתוֹן אֶת מַלְאַךְ ה’ וַתִּרְבַּץ תַּחַת בִּלְעָם […]. וַיִּפְתַּח ה’ אֶת פִּי הָאָתוֹן וַתֹּאמֶר לְבִלְעָם […} וַיְגַל ה’ אֶת עֵינֵי בִלְעָם וַיַּרְא אֶת מַלְאַךְ ה’ נִצָּב בַּדֶּרֶך וְחַרְבּוֹ שְׁלֻפָה בְּיָדוֹ וַיִּקֹּד וַיִּשְׁתַּחו לְאַפָּיו…”
בלעם החוזה הגדול, הרוכב על אתונו, נחסם על ידי מלאך ה’. הוא אינו רואה את מלאך אלוקים, אבל האתון שלו כן רואה את המלאך. הסיטואציה מצחיקה לאין ערוך. המקרא מאיר את התנהלותו של בלעם באופן כל כך מגוחך. מי שנשכר לקלל את עם ישראל כוחו דל מאתונו. המציאות הארצית מקבלת תפנית אחרת לגמרי. אנחנו רגילים להשתמש בכוח הדיבור שלנו המפריד ומבדיל אותנו מחיות הארץ. התברכנו בכוח התקשורת המילולית ועלינו להשתמש בה בצורה נעלה, והנה כשבלעם הולך להשתמש בכוח הדיבור המאגי שלו לרעה – לקללה, מאיר הקב”ה את המציאות מזווית אחרת. הדיבור לא יכול לשמש אותך לרעה אלא לטובה, ואם אתה ממאן אזי אין שום שוני בינך לבין בהמה, גם היא יכולה לדבר. אילולי התפנית האירונית והמבדרת הזו בעלילה הקורא המקראי לא היה מפנים את המסר החד והבירור הזו של כוח הדיבור באדם. המקרא משתמש בהומור ובאבסורד כדי להמחיש את הנקודה הזו בצורה שמשאירה את הקורא פעור פה – אתון שמדברת.
אם כן מצינו שהתורה משתמשת בהומור ובאבסורד כדי להמחיש נקודה שלא היתה חודרת ללב. היא משנה לנו את הפרספקטיבה על ידי מצבים הומוריסטיים.
זהו התפקיד של ההומור: למתוח את גבולות הדמיון והשכל אל מעבר לשכל עצמו. כשיש עייפות מחשבתית ההומור נכנס לפעולה על מנת לפתוח זוויות מחשבה חדשות.
גדולי המקובלים היו עוסקים בהומור, ומובא בזוהר על רב הימנונא סבא, שהיה מקדים דברי שטות לדברי חכמה, כדי לדעת את שורש החכמה. וכפי שכתב הראי”ה קוק באורות הקודש חלק א פרק ס”ב:
“דרכו של רב המנונא סבא, להקדים מילי דשטותא לפני מילי דחכמתא. כדי להכיר האור מתוך החושך, צריך שתהיה תכונת השטותא בעמקה היותר חודר”
ההומור ומילים שטותיות מאירות את המציאות באור מגוחך, היא חודרת ומעידה על האבסורד שבעולם הזה. מתוך כך אפשר לחזור ולהבין ולקבל פרספקטיבה אחרת על ההתנהלות שלנו בעולמנו. חשוב לא לגלוש לליצנות, שפירושה מנגנון להגנה מפני תוכחה, אך מצד שני חשוב לא לתפוס את עצמנו כל כך ברצינות.

אולי יעניין אתכם:

מלכת השרון

טעמים בשוק, מעפילים בקולנוע ומלטשות יהלומים בלתי נשכחות. ההיסטוריה המפוארת של נתניה פוגשת את המטיילים של היום עיר היהלומים, חבצלת השרון – את הכתבה הזאת

קרא עוד »

בשבילה גיבורים עפים

בשבילה גיבורים עפים טיול צפוני בשביל המייסדים של מטולה, המושבה היפהפייה באצבע הגליל שידעה לא מעט דמויות מופת הדרך בכביש 90 המקשרת בין ראש פינה

קרא עוד »

אל המרחב הביוספרי

אל המרחב הביוספרי מאת: יואב יאיר זו בדיוק העונה: ביקור בגבעת הרקפות ואנדרטת הקיבוצים ברמות מנשה גם הפעם גיחה אורבנית פחות אל הטבע הסובב אותנו:

קרא עוד »
נגישות