דב לבן וזאב יהודי

כיצד יביאו השניים בקרוב מזור לחולים בעולם?

קיץ 2012. שנה בה זכיתי להדריך את הקבוצה מספר 20 שלי בהרי הרוקי הקסומים, בקנדה ובאלסקה המופלאה. מדובר באזור בו ריכז הבורא עשרות רבות של אתרים מהיפים והמדהימים בעולם; בשנה זו זכיתי בחוויה מיוחדת, מהיפות והמרתקות בעבודתי.
לפני שיצאתי מירושלים, בדרכי לטוס לאלסקה, אורו פניו של ידיד נערץ, מרדכי פרימן, כשסיפרתי לו על "תגלית רפואית מופלאה שחוויתי באלסקה". ראיתי חובה לשתף אותו בהתרגשותי, כי מרדכי ורעייתו טיילו בקבוצתי באלסקה, לפני כ-20 שנים. מרדכי, ברוב תבונתו התנבא אז ואמר: "באלסקה העולם יגלה עוד הרבה תגליות". אמר וצדק.
פניו אורו כשסיפרתי לו על "החוויה הלבנה בחיי" כפי שאני מכנה אותה בהרצאות. "אתה חייב לכתוב ולספר על זה", הפציר בי. לפני כחודש הלך מרדכי ז"ל לעולמו והדברים נכתבים לכבודו.
בקיץ 2012 הסתיים עוד טיול מוצלח ביותר, באנקורג' בצפון אלסקה. בתום הטיול, הכרנו בבית חב"ד יהודי אמריקאי גבוה ומרשים, "ממונה על מכשירי המחקר בצוותים לחקר מערכת העיכול הייחודית בעולמם של הדובים הלבנים".
כפי שישראלים מעטים מגיבים, התלוצץ לו הבדרן שבחבורה: "אוי ואבוי, היהודי הזה טס עד אלסקה לחקור את הקיבה של הדב הלבן…" קצת צחוקים בחבורה, קצת מבוכה אך חיש מהר ישבנו רתוקים ומלאי התפעלות. ד"ר דוד וולף סיפר לנו על הציוד המורכב עליו הוא מופקד, ציוד שחשף תגלית רבת חשיבות שתוכל עוד שנים להציל רבבות חולי גסטרו ברחבי העולם המערבי.
"הדובים הלבנים, מספר ד"ר וולף, הם יונק ימי ("אורטוס מריטימוס") שניזון בעיקר מבשר. בשרם של בעלי חיים ימיים. מכאן הדמיון המסוים לאדם. אך למעלה מחצי שנה הם ישנים ואינם פולטים מזון שהתעכל במערכת העיכול. האדם, לעומתם, אם לא יתפנה חלילה 10 ימים, "אי אפשר לעמוד ולהתקיים…". קלות הדעת והבדיחות נעלמו. ההומור התחלף בתדהמה והערכה לשליחותו הקדושה של האיש ומחקרם של העומדים בראש הפרויקט.
כאן הגיע תורי לשאול: "איך מדענים מתקרבים לדובים כשגובהן של הנקבות מגיע לשני מטרים ומשקלם לעתים ל-450 ק"ג, ושגם למהירות ריצתם יצא מוניטין למרחקים?". ההפתעה לא איחרה לבוא: "אני אוהב את הסקרנות שלך", השיב בחיוך גדול האיש המקסים הזה. "אני מזמין אותך, בוא תצטרף למסוק שלנו מחר בבקר ותגלה את הסוד".
"אותי לא צריך להזמין פעמיים, השבתי לו בשיא הרצינות, אנו שני מדריכים כאן ומחר תורי לתת למדריך השני את ההגה. אני 'מרים את הכפפה'"…
ד"ר וולף חייך ואמר, "למדתי פעם שהשם שלי: 'וולף' פרושו בעברית 'זאב'. מחר תוכל לעמוד בין זאב לבין דב ולגלות שהם עוזרים אחד לשני…".
היינו במסוק 4 אנשים, כולל הטייס. עם כל שנות ניסיוני בקרחונים, לא עלה בדעתי איך מגלים דב לבן על קרחון לבן. כעת תורו של ד"ר וולף ("הזאב") להתלוצץ על בורותי. על ברכיו נחה מערכת רדאר עם מסך כהה. בידו מחוץ לחלון, כפפה עבה ואנטנה ששינתה כיוונים בהתאם לצפצופים. לפתע התגבר הצפצוף. סימן שדב לבן מסומן בקולר ו"צ'יפ" באזנו "נתפס במערכת". רק בנחיתת המסוק הצלחתי להבחין באף השחור של הדובה הלבנה הענקית, במרחק כ-5 מטרים. טרם הספקתי לשאול וה"זאב" שלנו, כבר ירה מזרק עם חומר הרדמה היישר לשוק השמאלי של הדובה. "לילה טוב, דיאנה", קרא ד"ר וולף והבטיח לי שתוך דקות היא תירדם ותישן "על שטיח הקרח". החיה העוצמתית אכן נרדמה, או אז נפתחו הדלתות. "הניתוח יבוצע בבטן, בדיוק על סימני הניתוח הקודם", מסביר ד"ר מרטין מראשי החוקרים. "המדענים שלנו גילו כבר שהדב הלבן מצליח בחודשי התרדמה להפוך את ההפרשות, באופן מופלא לחלבון חיובי. כשנפענח בעזרת הממצאים שלנו את המרכיב העלום שמבצע את הנס הגסטרונומי הזה, ברור שהאנושות תתברך בגדול, כך יעניקו הדובים הלבנים לאנושות חיים בריאים ומזור לרבבות ואולי למאות אלפי חולים כל שנה".

הכותב הינו מייסד החברה הגיאוגרפית הדתית: "שי בר-אילן" ומוותיקי המדריכים, חנך והדריך עשרות יעדים בעולם

אולי יעניין אתכם:

מאחורי הפרוכת

מאחורי הפרוכת מאת: שבתאי שירן, מורשת הגליל מסע אל אמנות יהודית אותנטית המסתירה טפח ומגלה סיפור פרק א' – קצרין בט"ו כסלו תשס"ז, עשרה ימים

קרא עוד »

4 רוחות מהר צפחות

4 רוחות מהר צפחות כתב וצילם: קובי פינקלר מסלול חדש ומותאם למשפחות נפרץ בהר השוכן בפאתי הרי אילת פרשיות השבוע הקרובות, המתארות את מסעות בני

קרא עוד »

התהפוכות של שבטה

התהפוכות של שבטה בהדרכת הארכיאולוג ד"ר יותם טפר, כתב: ראובן שדה, צילום: עמית אררט שלוש כנסיות מרשימות, בריכות אגירה עצומות, אורוות סוסים, מחסנים ומתקנים חקלאיים

קרא עוד »
נגישות