שאגת האריה

מאת: שאול מייזליש

"מעלה טובה יש בדגים, שהם פרים ורבים ואין עין הרע שולטת בהם. כנגד זה חסרונם הוא בכך, ש"כל הגדול מחברו בולע את חברו". הברכה הייתה איפה "וידגו לרוב", שיהיו דומים לדגים רק בדבר אחד – "לרוב" – במעלה של "פרים ורבים" ולא בדבר האחר, ש"כל הגדול מחברו בולע את חברו".
לירון צ'ארני ז"ל, פרקליט אמריקני ידוע וסופר (כתבתי איתו שני ספרים: "קדיש" ו"הקרב בין התלמודים"), היה נוהג לספר את הסיפור הבא כשהיה מבקש להדגים מחלוקות בישראל וכיצד לא מפרגן איש לחברו – כשלקח את המשל מעולם הדגים.
בימי הצאר ניקולאי השני זימן אחד משריו, צורר היהודים פלאווה, אסיפת רבנים כדי לדון במצבם של היהודים ברוסיה. ראשי המדברים מן הרבנים היו רבי יצחק אלחנן מקובנה, רבי חיים מבריסק ורבי אליהו חיים מייזל מלודז'.
פלאווה, כדרכו, לימד חובה על היהודים, מנה בהם מידות רבות, טען שרמתם נמוכה מזו של אומות העולם וכדומה.
צאו וראו, אמר. יש ברוסיה עמים שונים: רוסים, פולנים, לאטביים, יהודים. בשום עם אין אתם מוצאים אנשים, הגוזלים פת לחם איש מפי רעהו; חייטים, סנדלרים, חנוונים – כולם חיים בשלום ביניהם ומוציאים את פרנסתם. כנגד זה אצל היהודים מוכן כל איש להטביע את אחיו בכף של מים.
פותח יהודי אחד מאפייה – מיד פותח שני מאפייה מולו; פותח יהודי חנות – מיד נפתחות באותו רחוב עשרות חנויות והכל נאבקים ביניהם על הפרוטה. אכן, עם מרושע ומשונה הם היהודים!
אומר לך, אדוני השר, נענה ואמר רבי אליהו חיים מייזל – מטבעו של בעל-חיים, שאין הוא טורף ואוכל את מינו. אין אריה טורף אריה ואין זאב טורף זאב. יש רק בעל-חיים אחד, הבולע את מינו – הדגים. מפני מה? משום שכל בעלי החיים העולם פתוח לרווחה לפניהם ויש בידם למצוא את פרנסתם בכל מקום ואילו הדגים סגורים וכלואים בתוך המים. אסור להם לצאת אל היבשה, יש בכך סכנת מוות – ומה יעשו? הם בולעים איש את אחיו.
כן נהג צ'רני, שאלמנתו צילי מקבלת השבוע תואר דוקטור כבוד מאוניברסיטת חיפה (הוא שימש יו"ר חבר הנאמנים של האוניברסיטה משך שנים רבות), על הנתינה ומתן הצדקה בעולם היהודי על זרועותיו.
יום אחד בא אל הרב יהודי שרוצה להשיא את בתו, אבל אין לו די כסף כדי לשלם את מחיר הדירה שהחתנים ביקשו ובעצם דרשו. אמר לו הרב שגם הוא קופתו ריקה, אבל ייתן לו עצה וברכה שהעסקה הראשונה שיעשה תביא לו את המזור הכספי בברכתו של הרב.
יצא לחפש עסקה בשוק ולא מצא. חזר מאוכזב אל האכסניה ששכר והוא רואה בצד ארבעה יהלומנים יהודיים מגלגלים זהב וכסף באלפים של רובלים.
"אולי יש לכם גם עסק בשבילי?" שאל.
"כמה יש לך?"
"מאה רובל", ענה.
צחוק כללי, אפילו לאבנים המלכותיות הזרקוניות זה לא מספיק. אבל אחד מהם אמר לו:
"יש לי עסק בשבילך. אמכור לך את העולם הבא שלי".
העולם הבא שלו, מה יכול לעזור לי להכניס את בתי לחופה, הרהר האב, אבל חזקה עליו מצוות הרב ואמר "עשינו עסק". נתן לו מאה רובל וקיבל שטר שהוא מוסר את העולם הבא שלו.
רק סיימו את העסקה, נכנסת רעייתו של הסוחר והוא מתפאר בפניה שהרוויחו עוד מאה רובל. "מכרתי ליהודי הזה את העולם הבא שלי".
היא כולה רותחת…
"גש אליו, החזר לו את הכסף, קח את השטר וקרע אותו. אם לא, אתה לא נכנס הביתה".
הוא יודע שכך יהיה, לכן ניגש ליהודי וביקש לבטל את העסקה. "עסק זה עסק", השיב זה.
"קח 200 רובל".
"עסק זה עסק".
לבסוף לא הייתה לו ברירה אלא לשלם אלף רובל כדי שיחזיר לו את השטר ועוד הרוויח בדרך מצוות בניית בית בישראל והכנסת כלה.
אשתו כל כך התרשמה, שביקשה להגיע לאותו רב שנתן לו את העצה, נסעה אליו להתברך וקודם שיצאה פנתה ואמרה:
"הרב, העולם הבא של בעלי באמת שווה אלף רובל".
השיב לה:
"קודם שמכר אותו בעד מאה רובל, לא היה שווה אפילו חמישה רובל. עכשיו כשהכניס נערה לחופה ובנה בית חדש בישראל – שווה אלפים אלפים של רובלים".

אולי יעניין אתכם:

כתום זה הגור החדש

כתום זה הגור החדש / שגית הורוביץ, ספארי רמת גן כמה אור ושמחה יכול להביא צאצא אחד שמוסיף צבע לחיי קהילת הבבונים בשורה משמחת ומרגשת!

קרא עוד »

קדימה, ממריאים

את בית הספר ללימודי תעופה בספארי מכירים מבקרים מיוחדים, שמספרם הולך נוסק. סיפורים מהספארי/גיליון 166/מאת שגית הורוביץ, ספארי רמת גן. לא כולם יודעים, אבל במעמקי

קרא עוד »

משלוח של 10 טון

מה גורם לארבעה קרנפים לעבור דירה, ומהו היעד הקריר שבו יקבעו את מושבם? מאת: שגית הורוביץ, ספארי רמת גן 19 שנה חלפו מאז הגיעה טנדה

קרא עוד »
נגישות