צר עולמם כעולם החגב

מה גרם למהפך דרמטי כל כך אצל ראשי העם בחטא המרגלים?

חטא המרגלים מוגדר בחז”ל כחטא השני בגודלו בתולדות בני ישראל שני בחומרתו לחטא העגל. ובבואנו לחקור מה גרם לחטא אנו עומדים ומשתוממים על האנשים שגרמו לחטא הזה.
“וַיִּשְׁלַח אֹתָם מֹשֶׁה מִמִּדְבַּר פָּארָן עַל פִּי ה’ כֻּלָּם אֲנָשִׁים רָאשֵׁי בְנֵי יִשְׂרָאֵל הֵמָּה”

וכך כותב המדרש:
“בני אדם גדולים היו אלא שעשו עצמם כסילים… שנמלך בהקדוש ברוך הוא על כל אחד ואחד ואמר לו ראויים הם… ואחר כך לסוף ארבעים יום נהפכו”.

מה גרם למהפך הזה אצל אנשים גדולים כל כך? כיצד אנשים גדולים נהפכים להיות כסילים?
התשובה שהזוהר נותן היא שהם חששו שכשבני ישראל ייכנסו לארץ משה רבנו יעביר אותם מתפקידם, וימנה אנשים אחרים במקומם. הדבר תמוה – מה גרם לאותם אנשים לחשש זה, שאחרי שיבצעו את שליחותם משה רבנו יסיר אותם מתפקידם?
על השאלה הזאת אנחנו יכולים לענות על ידי מתן תשובה לשאלה אחרת שעולה בפרשה. העונש שניתן על חטא המרגלים הוא נדודים במדבר ארבעים שנה:
“בְּמִסְפַּר הַיָּמִים אֲשֶׁר תַּרְתֶּם אֶת הָאָרֶץ אַרְבָּעִים יוֹם יוֹם לַשָּׁנָה יוֹם לַשָּׁנָה תִּשְׂאוּ אֶת עֲו‍ֹנֹתֵיכֶם אַרְבָּעִים שָׁנָה וִידַעְתֶּם אֶת תְּנוּאָתִי”.
והדבר תמוה – הרי עונשם של המרגלים ובני ישראל הוא לא מידתי, שהרי הם לא חטאו ארבעים יום של שליחותם בארץ כנען אלא אותו יום שהם חזרו ודיברו רעה על ארץ ישראל.
התירוץ שמתרצים הפרשנים מעלה נקודה חשובה מאין כמוה: המרגלים לא חטאו רק בדיבורם כשהם חזרו, אלא בראייתם, שהרי אין מראים לאדם אלא מהרהורי לבו, ומה שהם רצו לראות הראו להם.

מה הייתה ראייתם ותפיסתם?

בנאומו של משה בספר דברים הוא אומר את הדברים הבאים:

” וַתֵּרָגְנוּ בְאָהֳלֵיכֶם וַתֹּאמְרוּ בְּשִׂנְאַת ה’ אֹתָנוּ הוֹצִיאָנוּ מֵאֶרֶץ מִצְרָיִם לָתֵת אֹתָנוּ בְּיַד הָאֱמֹרִי לְהַשְׁמִידֵנו”.
ומבארים חז”ל במדרש מה פירוש המילה “ותרגנו” – תרתם גנות, חיפשתם אחרי גנותה של הארץ, הרי שהמרגלים לא קיבלו עונש בגין הוצאת דיבה על הארץ אלא מפני שחיפשו לראות את הדברים המגונים שיש בארץ. החיפוש עצמו אחר הדברים הגרועים בכל מצב הם אלה שהובילו לעונש של נדודים של ארבעים שנה, מכיון שכל שליחותם במשך ארבעים הימים של השליחות היו במגמה של לחפש את הרע.
וכאן אנו חוזרים לשאלה שבה פתחנו – כיצד גדולים נעשים כסילים?
התשובה היא בתפיסת העולם של האדם, עד כמה אדם יכול להיות פתוח ומכיל רעיונות גדולים באמת. המדרש מגלה לנו שהייתה למרגלים נגיעה אישית, הם רצו להישאר ראשי בני ישראל. ברגע שלאדם גדול יש נגיעה אישית הוא הופך להיות קטן. ברגע שאדם צדיק וישר ככל שיהיה, המוסכם על הציבור ומעשיו וזכויותיו רבות הם, יוצר לעצמו אינטרס מסוים אישי ופרטי – הוא הופך להיות אדם קטן וצר שעולמו קטן וצר, כעולמה של נמלה, או במקרה שלנו – חגב!
” וְשָׁם רָאִינוּ אֶת הַנְּפִילִים בְּנֵי עֲנָק מִן הַנְּפִלִים וַנְּהִי בְעֵינֵינוּ כַּחֲגָבִים וְכֵן הָיִינוּ בְּעֵינֵיהֶם”.
כשאדם מתחיל לחשוב על עצמו ועל שאיפותיו, על מטרותיו על חששותיו, ומה יוצא לי מזה, כל שאר האנשים נראים לו כענקים והוא הופך להיות איש קטן ומסכן. אנשים קטנים שמונעים מאינטרסים עצמיים בדרך כלל חוששים, הם חשדניים ולכן ההסתכלות שלהם על האחר והשונה היא בצורה רעה. ההסתכלות על הארץ קיבלה צביון רע, מכיוון שלא רצו להיכנס לארץ ולאבד את תפקידם, וכך צבעו את כל הארץ בצבע שלילי.
המסר הטמון בפרשת השבוע הוא שארץ ישראל זקוקה לראייה רחבה ביותר. אינטרסים צרים ורווחה אישית ונוחות יוצרים ראייה צרה מלהכיל את הארץ הזו. התפיסה של מה הארץ יכולה לספק לי ולתת לי הופכת את האדם לקטן שעולמו צר עליו כעולם החגב, וככזה הוא לא בנוי לאתגרים הגדולים העומדים בפניו.
לכן שמחפשים אנשים גדולים צריכים לשאול אותם שאלה אחת: מהי ארץ ישראל בשבילך? ככל שהתשובה יותר רחבה, כך האדם יותר ראוי להנהיג ולהוביל. אנשים צרים, בעלי אינטרסים, הם בעלי ביטחון עצמי ירוד שמוביל להסתכלות שלילית על המציאות.

אולי יעניין אתכם:

הוורוד הוורוד הזה

מתי בפעם האחרונה תהיתם לגבי כשרות הפלמינגו? מאת: הרב אורן דובדבני יוצאים לספארי? נדבר על כשרות הפלמינגו! למה זה חשוב? כי זה מעניין וגם כי…לפעמים

קרא עוד »

מליחה כהלכה

מליחה כהלכה מאת: הרב אורן דובדבני כמה שלבים שונים מבטיחים שתהליך ההכשרה משיג את התוצאה הרצויה המדור דן בעבר לא מעט בשאלות השחיטה, והפעם נייחד

קרא עוד »

שוקדים על הכשרות

שוקדים על הכשרות מאת: הרב אורן דובדבני מהמרציפן ועד הרוזטה – סוגיות הלכתיות סביב תוצריו של העץ הממהר לפרוח לפני כולם השקדייה עודנה פורחת והגיע

קרא עוד »
נגישות