לידה, דמים ובחירה בחיים

תפיסת היהדות, הדוגלת בעליונות החיים על פני המוות, נתונה במתקפה מבית ומחוץ

הבחירה בחיים והבריחה מהמוות עומדת כאחד מהיסודות של היהדות. החיים הם אלה שמקודשים, והמוות הוא טמא ורע. בפרשתנו אנו מוצאים ביטוי מורכב לגישה זו של התורה.

“…אִשָּׁה כִּי תַזְרִיעַ, וְיָלְדָה זָכָר–וְטָמְאָה שִׁבְעַת יָמִים, כִּימֵי נִדַּת דְּו‍ֹתָהּ תִּטְמָא [..] וּשְׁלֹשִׁים יוֹם וּשְׁלֹשֶׁת יָמִים, תֵּשֵׁב בִּדְמֵי טָהֳרָה; בְּכָל-קֹדֶשׁ לֹא-תִגָּע, וְאֶל-הַמִּקְדָּשׁ לֹא תָבֹא, עַד-מְלֹאת יְמֵי טָהֳרָהּ”
הרתיעה מכל דבר שקשור במוות הובילה את היהדות להתרחק מכל מגע בטומאה המסמל את המוות. מת, צרעת, שכבת זרע, נבלה, דם נידה – כולם מטמאים והיהדות מצווה לשמור מרחק מתופעות אלו. תופעות אלו טבעיות הן, אך מקורן במוות. המת היה גוף חי שהפסיק לחיות, דם נידה – מקורו ברירית בדופן הרחם שיכלה לקלוט ביצית מופרית וללא ההפריה, רירית הרחם קרסה אל מחוץ לגוף, פוטנציאל החיים היה ונגוז, וכעת המוות בא לידי ביטוי. הצרעת היא עור מת בבשר החי, וכו’. האדם הבא במגע עם כל הביטויים האלה של המוות נטמא, ועליו להתרחק ולסלוד מהמוות עצמו על מנת לקדש את החיים ולהיטהר.
היולדת כאן בפרשתנו מסמלת את התגברות החיים על המוות. היא מביאה לעולם חיים חדשים, והדמים המלווים את תהליך לידת החיים מחולקים לשניים – דמים המציינים מוות וקריסה של מערכות החיים בתוך האישה, מהם מתרחקים, ו”דמי טהרה” המציינים את החיים עצמם שהם טהורים (מדאורייתא). דמי החיים רבים הם על דמי המוות ומסמלים את תפיסת היהדות של עליונות החיים על פני המוות.
אך גישתה של היהדות, של התגברות החיים על המוות, נמצאת תחת מתקפה מבחוץ ומבפנים.
ההתקפה החיצונית מגיעה מהדתות השונות ובעיקר מהנצרות והאסלאם. שתי הדתות בווריאציות שונות דוגלות באימוץ המוות על פני החיים, ולשיטתן העולם הזה הוא רק מכשול שצריך לעבור אותו בדרך לחיים הממשיים המתקיימים רק בגן עדן ותופסות את החיים כמשהו שהוא בדיעבד ולא לכתחילה. היהדות קוראת בקול רם – “החיים מקודשים לכתחילה בעולם הזה”. יש מטרה בחיים עצמם ולא רק כאמצעי למשהו אחר. וכך יוצא שבעוד שהיהדות נרתעת מהמוות הדתות אחרות נרתעות מלחיות את החיים עצמם.
ההתקפה הפנימית היא בנושא שילוב הדת בחיים בעולם הזה ומתקפה זו באה מתוך היהדות עצמה. לצערנו, הגלות הארוכה של עם ישראל בנכר הטמיעה את התפיסות הנוכריות אצל היהדות. הגלות בגטאות של אירופה בכל הדורות יצרה הפרדה בין הדת ובין חיי היום יום במרחב הציבורי.
הרב יחיאל וינברג, בעל ה”שרידי אש”, כתב מאמר על שיטתו של הרש”ר הירש שנקרא “תורת החיים”. במאמרו הוא מביא לידי ביטוי את השבר הגדול של היהדות שנבע מעומק שנות הגלות של היהודים שלא היו בארצם – וכך הוא כותב:
” […] אך הרדיפות הנוראות הרחקת העם מתחומי חיים שונים, שלילת האוויר לנשימה והגבלת חופש התנועה פגעו פגיעה קשה גם בכוחו הדתי של האדם מישראל והחלישוהו […] וכך פסקה הדת להיות דבר שבחיים ועל כן חדלו החיים להיות דבר שבדת. החיים הממשיים פשטו את צורתם הדתית ונעשו דבר שבחולין […] וכך מצד אחד עמדו זקנים שומרי מסורת והגינו בכל כוחם על צורת הדת המקובלת, אשר היתה מיוסדת על שלילת החיים וקנייניהם. ומצד שני השתוללו המשוחררים שיצאו זה עתה מכלא הגיטו. ושיכורי חופש ואחוזי סחרחורת הרסו ולא חמלו כל יקר וקדוש בחיים המסורתיים. בשעת סכנה זו הופיע הרב שמשון רפאל הירש ז”ל ועמד בפרץ. עמד והכריז על האמת הישנה של היהדות – דת וחיים היינו הך. ופירושם של דברים: דת ישראל היא יסוד ותנאי קדום לחיים”.
דברים נפלאים אלו של הרב וינברג מביעים את האמת העתיקה של היהדות והיא – היהדות תמיד דגלה בחיים על פני המוות, והדת והחיים היו שלובי זרועות מקדמא דנא. המתנה הגדולה שמבשרת לנו היהדות היא שהחיים כאן – הארציים הם החשובים באמת. עלינו להתרחק מהמוות, לסלוד ממנו ולקדש את החיים.
היציאה מהגלות מהווה לידה חדשה של עם ישראל, ולצערנו ככל לידה היא מלווה בדמים. והקול הקורא “בדמייך חיי” מלווה אותנו לאורך כל ההיסטוריה, ואנו כעם ישראל למודי משברים עומדים בראש מורם ומקיימים את הציווי “ובחרת בחיים”.

אולי יעניין אתכם:

נחל חזורי: זורמים עם האתגר

נחל חזורי: זורמים עם האתגר מאת: צוות אתר נלך www.nelech.co.il מסלול מאתגר למיטיבי-דלג שאינם חוששים להירטב חל חזורי-נחל גובתא-בניאס הוא מסלול למיטיבי לכת בדרום החרמון,

קרא עוד »

האגם בנחל אורן

האגם בנחל אורן מאת: צוות אתר נלך www.nelech.co.il במצוקים הירוקים של הכרמל, מנוחה עם מים וירוק בעיניים בנחל אורן, לאחר הגשמים, נוצר לו אגם עונתי

קרא עוד »
נגישות