שקר לבן

אמת של פשרה, של שלום בין ערכים סותרים, צומחת לפעמים מתוך זניחה של האמת העובדתית

האחים אומרים ליוסף:“אָבִיךָ צִוָּה, לִפְנֵי מוֹתוֹ לֵאמֹר. כֹּה-תֹאמְרוּ לְיוֹסֵף, אָנָּא שָׂא נָא פֶּשַׁע אַחֶיךָ וְחַטָּאתָם כִּי-רָעָה גְמָלוּךָ, וְעַתָּה שָׂא נָא, לְפֶשַׁע עַבְדֵי אֱלֹהֵי אָבִיךָ…”
הפרשנים מעירים שלא מצינו בשום מקום צוואה כזו של יעקב לבניו, אך החשש של האחים לאחר מות אביהם הוא גדול. האמת מעוותת כאן למטרה של הצלת נפשות ונולד פה מושג של שקר לבן.
הפילוסופים של המוסר התחבטו בשאלה כיצד להתמודד כשערכים חשובים כאמת ושלום סותרים זה את זה. לדוגמה, אם רוצח מאיים באקדח על אדם, והקורבן המיועד שלו תופס מקלט בבית שלך, האם אתה חייב לומר את האמת כאשר הרוצח דופק בדלת שלך ושואל, “האם הוא כאן”? עמנואל קאנט, הפילוסוף הגדול של התקופה המודרנית, טוען שאנחנו צריכים תמיד לומר את האמת, יהיו הנסיבות אשר יהיו אפילו אם השלכות האמת חמורות.
היהדות אומרת – לא! מותר להגיד שקר לבן כדי להציל חיים, ולא רק להצלת חיים מותר לומר שקר, על גם כדי לקדם את ערך השלום, וכך למד המדרש בפרשתינו:
אמר רבי אילעא משום רבי אלעזר בר’ שמעון, מותר לו לאדם לשנות בדבר השלום שנאמר: ‘אביך ציווה לפני מותו לאמור, כה תאמרו ליוסף אנא שא נא… לפשע עבדי אלוהי אביך’ (תלמוד בבלי, יבמות סה ע”ב).
האמת והשלום הם שני ערכים שמקיימים את העולם. ללא אמת החברה תחדל להתקיים מכיון שעולם הבנוי על שקר מוחלט יביא את החברה לחיות בפחד ובחשדות תמידיות. האמת היא הברית וההבנה שיש לחברה בקשר למילה הנאמרת והכתובה. אך באותה מידה ניתן לומר שהשלום הוא זה שמקיים את העולם ולא האמת האישית. אם כן, כיצד מיישבים שני מושגים שעל פניו סותרים זה את זה? האם יש לתת משקל לערך אחד על פני הערך האחר?
בריאתו של האדם היא אתגר גדול שכן הוא מורכב מכל כך הרבה ערכים סותרים, כפי שמתואר במדרש:
“…ואמת אומר אל יברא שכולו שקרים… שלום אומר אל יברא דכוליה קטטה, מה עשה הקב”ה נטל אמת והשליכו לארץ, הדא הוא דכתיב (דניאל ח) ‘ותשלך אמת ארצה’. אמרו מלאכי השרת לפני הקב”ה רבון העולמים מה אתה מבזה תכסיס אלטיכסייה שלך תעלה אמת מן הארץ הדא הוא דכתיב (תהלים פה) ‘אמת מארץ תצמח'”.
האמת האבסולוטית מושלכת על הארץ, אבל צומחת בצורה אחרת. האמת שצומחת מן הארץ היא אמת של פשרה, של שלום בין ערכים סותרים, מכיון שערכים מוחלטים אינם יכולים להתקיים בעולמנו אלא להחריבו העולם מתקיים על הפשרה ועל ערכים המושלכים לארץ וצומחים ממנה מחדש על ידי איזון ביניהם.
אחת הדוגמאות הבולטות לתופעה זו של שקר לבן הוא הדיון בין בית הלל ובית שמאי בתלמוד מסכת כתובות דף יז עמוד א:
” (בית שמאי אומרים) כלה כמות שהיא ובית הלל אומרים כלה נאה וחסודה אמרו להן ב”ש לב”ה הרי שהיתה חיגרת או סומא אומרי’ לה כלה נאה וחסודה והתורה אמרה (שמות כג) מדבר שקר תרחק אמרו להם ב”ה לב”ש לדבריכם מי שלקח מקח רע מן השוק ישבחנו בעיניו או יגננו בעיניו הוי אומר ישבחנו בעיניו מכאן אמרו חכמים לעולם תהא דעתו של אדם מעורבת עם הבריות”.
האם להחמיא לכלה ביום חופתה למרות שהמחמאות הם שקריות או לדבוק באמת המרה? ההכרעה בתלמוד היא לפי בית הלל והשקר הלבן מנצח. אין זה אומר שזונחים את האמת העובדתית, אלא כשהאמת היא בעיני המתבונן בלבד הנובעת מפרספקטיבה שונה מהאחר – אמת כזו מושלכת ארצה ובמקומה צומחת כאן אמת פשרנית יותר מעורבת בדעת הבריות המרווחת, כזו שמשאירה מקום להביע דעות שונות. לעשות שלום בין בעל ואישה (אברהם ושרה) וכן בין אחים (יוסף ואחיו) היא האמת הצומחת מן הארץ והשקר הלבן הוא כלי השרת שלה.

אולי יעניין אתכם:

שא נא עיניך

שא נא עיניך מאת: שבתאי שירן, מורשת הגליל גבעת ארטיס שבבית אל ממוקמת במקום שהוגדר בתנ”ך “שער השמיים” – אך היא בהחלט מציעה תצפית נפלאה

קרא עוד »

מדבר, לא מה שחשבתם

מדבר, לא מה שחשבתם מאת: שבתאי שירן, מורשת הגליל מחולות צבעוניים לגבי מים רוחשים בגבי ימין ועין ירקעם קְצָת דָּרוֹמָה לִבְאֵר-שֶׁבַערוּחַ בַּמִּדְבָּר נוֹשֶׁבֶת,שְׁבִיל לָעֲרָבָה יָרַד.

קרא עוד »
נגישות