החטא ואורכו

גם היום צריך לנפץ את אלוקי הזהב שבנו בני ישראל, כשתלו את יהבם בבן אדם ולא באל

“‘וביום פקדי ופקדתי’ – שאין פורענות בישראל שאין בה קצת מפירעון העגל” (רש”י).
מדוע חטא העגל חמור מכל שאר העברות?
ניתן לומר שחטא העגל הזהב יצר שינוי באיכות היחסים בין עם ישראל לאלוקיו. סדק זה בא לידי ביטוי בטיב היחסים בין העם ואלוקיו, כמו כן בצורה בה רואות אומות העולם את טיב היחסים הללו.
חטא זה כמו שמתואר בכתובים – הוריד את עם ישראל מדרגת עם שמונהג ישירות על ידי הקב”ה ביציאת מצרים, “אני ולא שרף אני ולא מלאך”, לעם שמונהג על ידי מלאך – “הִנֵּה אָנֹכִי שֹׁלֵחַ מַלְאָך, לְפָנֶיךָ, לִשְׁמָרְךָ בַּדָּרֶךְ; וְלַהֲבִיאֲךָ אֶל-הַמָּקוֹם אֲשֶׁר הֲכִנֹתִי”.
חטא זה מעצב בצורה חדשה את היחסים בין בני ישראל לאלוקיו. אלוקים לאחר החטא מסתייג בכתובים מעם ישראל. “לך רד כי שיחת עמך” – לא עמי אלא עמך. ומשה שמבין את הניתוק משתמש באותה סגנון – “אלוקי” ולא אלוקיכם.
חטא זה נתן פתח לדתות האחרות לעתיד לבא לעצב את “גישת החילופין” שלפיה הקב”ה זנח את עם ישראל (ח”ו) , ובחר בעם אחר להיות עמו, כפי שמופיע בקוראן ובברית החדשה.
אך מה היה בחטא העגל שיצר ניתוק כל כך גדול?
ניתן להציע מספר הצעות, אך כפי שנראה אין הדעת נוחה מהן.
1. חמורה עבודה זרה מכל העברות האמורות בתורה.
אך מצינו שבני ישראל לדאבוננו חטאו פעמים רבות ובתקופות שונות באותו חטא. ספר התנ”ך מרבה לספר על סוגי העבודה הזרה אותה עבדו בני ישראל ועל העונשים שבאו בעקבות החטאים הללו, ולא מצינו תגובה הדומה בעוצמתה כפי שמצינו בחטא העגל.
2. עיתוי החטא – כפי שאמרו חז”ל “ככלה המזנה ביום חופתה”.
אך חכמי ישראל כדוגמת הכוזרי לימדו סנגוריה על עם ישראל, ובפראפרזה לדבריהם – קל להוציא את ישראל מטומאות מצרים, אבל קשה להוציא את מצרים וטומאתם מישראל. סנגוריה זו אמורה להפחית מחומרת המעשה אל מול מעשי ע”ז אחרים, אך עדיין אנו לא מוצאים את עוצמת הנתק שחווינו לאחר חטא העגל.
לכן נלך היום בדרך שלישית שתשפוך אור על מהות החטא מכיוון האחר.
מהות החטא מתומצתת במשפט אחד – “וַיַּרְא הָעָם כִּי-בֹשֵׁשׁ מֹשֶׁה לָרֶדֶת מִן-הָהָר; וַיִּקָּהֵל הָעָם עַל-אַהֲרֹן, וַיֹּאמְרוּ אֵלָיו קוּם עֲשֵׂה-לָנוּ אֱלֹהִים אֲשֶׁר יֵלְכוּ לְפָנֵינוּ –-כִּי-זֶה מֹשֶׁה הָאִישׁ אֲשֶׁר הֶעֱלָנוּ מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם, לֹא יָדַעְנוּ מֶה-הָיָה לו”.
לאחר המסע מגלות לגאולה יש לפתע נפילה – הסדר הפשוט המתוכנן מראש קורס ונופל, אין מי שינהיג אין מי שיתכנן. כי זה משה האיש אשר העלנו מארץ מצרים – לא ידענו מה היה לו. ואנחנו שואלים, האם משה העלה אתכם ממצרים? האם לא למדתם כלום? היכן הקב”ה בכל התהליך הזה?
אלוקים שהוציא אתכם ביד חזקה ובזרוע נטויה, במורא גדול ובמופתים – נעלם כלא היה! בשלב זה יצא המרצע מן השק – אין אלוקים, יש משה רבנו. העם לא התנתק מהקב”ה ברגע זה אלא גילה בעומק מחשבתו שכל התהליך שהוא עבר – עשרת המכות, קריעת ים סוף, מתן תורה, ושני דברות מפי הגבורה – לא חלחלו, האלוקים עדיין לא במרכז; האדם – משה, הוא במרכז!
הטענה שבפי בני ישראל הוא גילוי הדעת הכי גדול, וגט פיטורין לריבונו של עולם. ולכן לא העבודה לאל אחר היא מהות הבעיה ואף לא העיתוי, אלא התפיסה שיש מתווך כלשהוא בינם לבין הקב”ה. מרכז העולם בשבילם הוא לא האלוקות המופשטת אלא האיש, הסמל – משה רבנו. העם הפך את משה רבנו לעבודה זרה. עגל הזהב האמיתי לא היה “העגל” עצמו; “עגל הזהב” היה משה. את ביטחונם הם נטעו במשה ולא במקור הכוח שלו, באלוקים, ומכאן החרדה הגדולה שתקפה אותם עם היעלמותו המסתורי – שכן אף אם לא עובדים עבודה זרה בפועל, הפיכת מתווך כלשהוא ל”אל זר” היא שורש הבעיה!
שורש חטא זה שעמדנו עליו צץ בכל דור ודור, שכן אף בזמננו אנו מקימים עגלי זהב שונים ושמים בהם את מבטחנו, בספקולציות שונות, משטרים שונים, ערבויות שונות ותולים את יהבנו באותו האיש יהיה מי שזה יהיה. יש כאלה שגם אוהבים להסיר אחריות, ולמצוא לעצמם אלוקים אחרים בדמות מנהיג זה או אחר, מדינה זו או אחרת. המסר הוא ברור: צריך לנפץ את אלוקי הזהב, אין מתווך ביננו לבין הקב”ה. יש רק אחריות שהטיל עלינו בורא עולם לעצמנו ולסובבים אותנו.

אולי יעניין אתכם:

הוורוד הוורוד הזה

מתי בפעם האחרונה תהיתם לגבי כשרות הפלמינגו? מאת: הרב אורן דובדבני יוצאים לספארי? נדבר על כשרות הפלמינגו! למה זה חשוב? כי זה מעניין וגם כי…לפעמים

קרא עוד »

מליחה כהלכה

מליחה כהלכה מאת: הרב אורן דובדבני כמה שלבים שונים מבטיחים שתהליך ההכשרה משיג את התוצאה הרצויה המדור דן בעבר לא מעט בשאלות השחיטה, והפעם נייחד

קרא עוד »

שוקדים על הכשרות

שוקדים על הכשרות מאת: הרב אורן דובדבני מהמרציפן ועד הרוזטה – סוגיות הלכתיות סביב תוצריו של העץ הממהר לפרוח לפני כולם השקדייה עודנה פורחת והגיע

קרא עוד »
נגישות