אני, יוסף

במפגש הטעון עם אחיו מלמד אותנו יוסף, לראשונה – מהו כוחה של מחילה

לאחר שנשארנו במתח בשבוע שעבר, הדרמה של סיפור יוסף ואחיו מגיעה לשיאה: “וַיֹּאמֶר יוֹסֵף אֶל-אֶחָיו אֲנִי יוֹסֵף, הַעוֹד אָבִי חָי?”.
יוסף לא רק חושף את זהותו, אלא שתי המילים “אני יוסף” מעידות שיוסף חוזר לעצמותו, לאותו אדם מבחינה פנימית שהיה לפני המכירה. העולם הפנימי שלו כבר לא בנוי על המכירה ועל התסכול והכעס והמרמור שליוו אותו כל אותם שנים, את הכעס הוא משאיר מאחוריו – ה”אני” שלו נהפך להיות יוסף – לא שליט מצרים, ולא עבד לפוטיפר, ולא כלוא בבית האסורים של התסכול והמרמור – אלא הוא חוזר להיות יוסף: בן, בעל, אבא ואח למשפחה ברוכת ילדים.
תהליך הסליחה והמחילה בתוכו הושלם, ויוסף חוזר לאביו. “העוד אבי חי” – לא אבינו, אלא אבי. וד סוף פרשת ויחי, עד מותו של יוסף, הוא מתייחס לאביו באופן נפרד ואינטימי. יעקב נקרא או אביו של יוסף או אביהם של האחים, אך לא ביחד, להדגיש שיוסף חזר להיות כפי שהיה לפני המכירה הבן של אביו – יעקב.
רק בפרשתנו יוסף מצליח להשאיר את כל המשקעים מאחוריו, לצעוד קדימה ולהפוך להיות יוסף האמיתי, כך שהחידוש הגדול הוא שיוסף לא רק מתגלה לאחיו – אני יוסף, אלא מגלה את עצמו מחדש: הוא יוצא לחופשי מבית האסורים שהיה כבול בו כל אותם שנים. הוא מוציא את כולם “וַיִּקְרָא, הוֹצִיאוּ כָל-אִישׁ מֵעָלָי; וְלֹא-עָמַד אִישׁ אִתּוֹ, בְּהִתְוַדַּע יוֹסֵף אֶל-אֶחָיו”.
הוא משאיר את הכל בחוץ ומגלה את עצמו – אני יוסף.
יוסף מלמד אותנו דבר מאוד בסיסי בסליחה ומחילה – סליחה ומחילה זה כמו לעבור דירה. כשאדם עובר דירה הוא לא יכול לקחת את כל הדברים שהוא צבר במשך השנים, הוא חייב להשאיר דברים מאחור על מנת לנוע הלאה, וזה מה שעושה יוסף בפרשתנו. הוא יוצא סופית מבית האסורים הנפשי והמנטלי שהוא היה שרוי בו כל אותם שנים וחוזר ומגלה את עצמו – אני יוסף.
הרב יונתן זקס על הפרשה הביא מחקר מרתק של דיוויד קונסטן שכותרתו “לפני הסליחה: שורשיו של רעיון מוסרי”, שם הוא טוען שהפעם הראשונה בה מופיע המושג סליחה הוא בסיפורו של יוסף. בתרבויות אחרות לא מצינו סליחה. מצינו שיכוך כעס, התפייסות – אך לא את המושג סליחה. לידתה של הסליחה היתה אצל יוסף והסיבה לכך, טוען הרב זקס, היא שהיהדות הולידה צורה חדשה של מוסריות – או בלשונו “היהדות מציעה אתיקה של אשמה – בניגוד לאתיקה של בושה שהציעו מערכות אחרות [..]. יוון היתה תרבות של בושה וכבוד, שהושתתה על צמד המושגים אופי וגורל. היהדות היא תרבות של תשובה וסליחה שמושגי היסוד שלה הם רצון ובחירה. בהמשך הנצרות אימצה את רעיון הסליחה והפכה להיות השופר הגדול של הסליחה במסגרת המסורת היהודו-נוצרית”.
יוסף נותן לנו את המתנה הגדולה ביותר: האפשרות לשנות את העולם הפנימי שלנו על ידי הבנת המציאות לאשורה, על ידי התרת הספקות הפנימיים ועל ידי האסטרטגיה של סליחה ומחילה לכל אלו שפגעו בך.
יוסף ואחיו יוצאים למסע שבסופו, בזכותם קם העם היהודי. העם הזה לומד לקח מאביהם יוסף ושהם עוזבים את מצרים הם משאירים גם את הכעס והמרמור, את תחושות הנקמה כלפי המצרים ואת השעבוד מאחוריהם ועוברים לארץ חדשה – הארץ המובטחת. תחושת הסליחה מקבלת תוקף של ציווי בתורת משה לפני הכניסה לארץ: “לֹא-תְתַעֵב מִצְרִי, כִּי-גֵר הָיִיתָ בְאַרְצוֹ”.

כ-3,000 שנה לאחר יציאת מצרים העם היהודי ניצב מול אויב אכזר שניסה להשמידו ואף הצליח ליטול את חייהם של כשליש מהיהדות העולמית, שישה מיליון במספר. אך במקום לחיות במצב נפשי של קרבן תמידי, לחיות במחנות פליטים, לשנוא, להתמרמר ולחוש תחושות נקם כל הזמן, העם היהודי קם, עבר הלאה והקים מדינה לתפארת, היא מדינת היהודים אשר בארץ ישראל. “לא נשכח” -אבל עם ישראל עובר הלאה, הוא לא כלוא בתחושת התסכול ועם ישראל לא נותן לעמים אחרים להגדיר אותו. אנחנו עוברים מתחושת גורל משותפת אל עבר ייעוד משותף.

אולי יעניין אתכם:

הוורוד הוורוד הזה

מתי בפעם האחרונה תהיתם לגבי כשרות הפלמינגו? מאת: הרב אורן דובדבני יוצאים לספארי? נדבר על כשרות הפלמינגו! למה זה חשוב? כי זה מעניין וגם כי…לפעמים

קרא עוד »

מליחה כהלכה

מליחה כהלכה מאת: הרב אורן דובדבני כמה שלבים שונים מבטיחים שתהליך ההכשרה משיג את התוצאה הרצויה המדור דן בעבר לא מעט בשאלות השחיטה, והפעם נייחד

קרא עוד »

שוקדים על הכשרות

שוקדים על הכשרות מאת: הרב אורן דובדבני מהמרציפן ועד הרוזטה – סוגיות הלכתיות סביב תוצריו של העץ הממהר לפרוח לפני כולם השקדייה עודנה פורחת והגיע

קרא עוד »
נגישות