בשדות בית לחם

מאת: בית הספר שדה עפרה
כתבה: חרות לוביץ'

מאמת הביאר עד לבריכות שלמה – טיול במרחבים הסובבים את העיר המקראית ממגילת רות

נדמה שאין חג חקלאי יותר מחג השבועות שעברנו זה עתה: שדות התבואה של מגילת רות, סלי הביכורים של עולי הרגל, קורבן שתי הלחם והירק שנוהגים לקשט בו את הבתים ובתי הכנסת – כולם נושמים את ריח הקיץ המתקרב.
עם ניחוחות החג שחלף, ניסע הפעם לבקר בנופיה של מגילת רות: בשדות התבואה וכרמי הגפן העוטרים את בית לחם.

לאן נוסעים?
מירושלים נדרים ליישוב אפרת הנמצא סמוך לבית לחם וניכנס אליו מכיוון צפון. מיד אחרי השער נפנה שמאלה לשכונת הדגן ונמשיך ישר לראש הגבעה, ממנה נוכל להשקיף על העיר בית לחם ופרווריה, וכמובן – בריכות שלמה העצומות שהן חלק ממפעל המים הכביר לירושלים.

על גבול המדבר
בעוד ירושלים הייתה העיר החשובה ביותר בהרי יהודה, הייתה לבית לחם חשיבות רבה באזור שמדרום לה והיא שימשה תמיד כנקודת מגן בפני המדבר ושוכניו. העיבוד החקלאי כלל גפנים, זיתים ובמיוחד שדות חיטה ושעורה (שבהם נתייחדה בית לחם, לפי שמה). התבואה גדלה במישורים פוריים רחבי ידיים בגבול המדבר ממש, וספר המדבר, שלא התאים לחקלאות, שימש למרעה.
סביבת בית לחם (וארץ יהודה בכלל) הייתה ארץ רועים, כפי שניתן לראות בתחילת דרכו של דוד המלך. העובדה שבית לחם וסביבתה היו משכן לרועים על גבול המדבר, חשופים לסכנה מתמדת, נטעה ברועים כוח ואומץ לב, וכך דווקא מקרבה יצא מנהיג עשוי ללא חת, שהיה למלך על ישראל.
עם כל זאת, על אף המאבק המתמיד של חקלאי בית לחם עם המדבר ושוכניו, הכירו אנשי העיר את המדבר ואף ידעו את דרכיו. כך יורדת משפחתו של אבימלך דרך המדבר לארץ מואב, וכך ינדוד גם דוד המלך ברחבי המדבר שנמצא מדרום-מזרח לעיר, במדבריות הרי חברון: מדבר זיף, מדבר מעון ומצודות עין גדי.

אל אמת המים
נשוב על עקבותינו, וכשלושים מטר לפני היציאה מהגבעה נפנה שמאלה ונחנה בסמוך לגן ולדשא. מהדשא נרד למטה, נעבור בשער הקטן בגדר ונלך בשביל רגלי נוח לכיוון דרום, לאורך אמת המים העוברת על גדת נחל הפירים – ואדי אל ביאר.
יחד עם האמות נרד אל כרמי הגפנים המכסים את הנחל ונלך בו עד שנגיע לעין אל ביאר – תחילתה של האמה (אפשר להיכנס להליכה מסתורית ובלתי נשכחת בתוך מימיה הקרים של האמה, בתשלום ובתיאום מראש עם בית ספר שדה כפר עציון).
שם, בין אלעזר לאפרת, נסיים את המסלול (אפשר לחפש ב-WAZE).

מים לירושלים
לאורך ימי הבית הראשון והבית השני השתמשו אנשי ירושלים במי מעיין הגיחון – מעיין פועם גדול מאוד הנובע באפיק נחל קדרון שמימיו מוזרמים מאז ימי חזקיהו בנקבת השילוח, ובמי גשמים שנאגרו בבריכות ובורות. עם גדילת העיר וכמות עולי הרגלים שהגיעו לבית המקדש שלוש פעמים בשנה, המחסור במים התחיל להציק, ועלה הצורך להביא מים לעיר מרחוק.
מבצע אמות המים לעיר התחיל כבר בתקופה החשמונאית, אך הגיע לשיא גודלו בתקופה ההרודיאנית עם מפעלי הבנייה של המלך הורדוס בירושלים. הורדוס שיפץ את בית המקדש שנאמר עליו כי: “מי שלא ראה בניין הורדוס לא ראה בניין יפה מימיו”, בנה בעיר ארמונות ומבצרים, הרחיב את חומותיה, ובעיקר הביא אליה רמת חיים אחרת, רומאית: בריכות, בתי מרחץ, מזרקות – כולם דרשו כמות אחרת ויוצאת דופן של מים.
הורדוס שלח את טובי המהנדסים הרומים למצוא דרך להביא מים לעיר. כדי להזרים את המים בכוח הכבידה, הם יצאו לחפש מקורות מים שגובהם הטופוגרפי גבוה מירושלים והגיעו למעיינות הרי חברון – מעיינות הערוב (הנמצאים מדרום לקיבוץ מגדל עוז, בכפר אל-ערוב) ועין אל-ביאר (הנובע כאן בוואדי ונותן לו את שמו).
תוך מבצע הנדסי מורכב ומופלא נבנו שתי אמות מים המובילות את מי המעיינות לבריכות שלמה הסמוכות לבית לחם (שנבנו כמובן בימי הורדוס, ולא בימי שלמה), ואמות נוספות שהובילו את המים מהבריכות אל העיר ירושלים. בדרך, במעבר בתוואי השטח ההררי, נזקקו הבונים להרבה יצירתיות: נחלים נחצו בעזרת גשרים וסיפונים (צינורות המעלים את המים בכוח כלים שלובים), מנהרות נחצבו מתחת להרים ופירים נחצבו אליהן כדי להקל את החציבה – להוצאת העפר וכניסת אוויר (פירים אלה החצובים לאורך הנחל גם העניקו לו את שמו העברי, נחל הפירים.)
האמות שומרות לאורך כל הדרך על שיפוע מתון וכמעט בלתי אפשרי: אמת הערוב, לדוגמא, מתפתלת בהרים באורך של כ-40 ק”מ על-פני הפרש גובה של 40 מטר מנקודת המוצא ועד לבריכות שלמה (יחס של 1% בשיפוע)!
חוץ מאמות המים לירושלים, הייתה אמת מים נוספת שהובילה מים מבריכות שלמה או ממעיין ארטאס להרודיון – הארמון המלכותי המבוצר של המלך הורדוס שנמצא בסמוך לתקוע, בלב המדבר.

אל תחמיצו
מעט אחרי הירידה מגבעת הדגן, ממש מעל השביל ושרידי אמת המים, גדל עץ תות זקן שפירותיו גדולים, כהים ומתוקים להפליא – מהטעימים שאכלתם אי פעם, והם יבשילו ממש בקרוב, אז אל תפספסו!
אגב עצי תות, עץ התות עם הפירות הכי טעימים שאני מכירה נמצא קצת מצפון ליישוב שדה בועז, ישוב הנמצא מעט מערבה מכאן, בלב המרחב החקלאי של העיר ושקרוא, איך לא, על שם שדותיו של בועז איש בית לחם.
בואו רעבים…

בית ספר שדה עפרה החברה להגנת הטבע.
כשטבע ומורשת נפגשים 02-9975516 או בפייסבוק

אולי יעניין אתכם:

מלכת השרון

טעמים בשוק, מעפילים בקולנוע ומלטשות יהלומים בלתי נשכחות. ההיסטוריה המפוארת של נתניה פוגשת את המטיילים של היום עיר היהלומים, חבצלת השרון – את הכתבה הזאת

קרא עוד »

גיבורי השרון

גיבורי השרון מאת: יואב יאיר אבא קובנר, גיבורי אוסלו ונצורי עין החורש: מסע בעקבות דמויות שהותירו זכרן את סיורנו הפעם, ובו פנים רבות, נתחיל הפעם

קרא עוד »

מה נתנה נתניה

מה נתנה נתניה מאת: יואב יאיר סיור באזור שאינו מטויל מספיק, אך חושף חלק נכבד בדבקות להקמת הארץ והמדינה הפעם אייחד את הכתבה לאתרים היסטוריים

קרא עוד »
נגישות