החיטה צומחת שוב

בין בקעת בית דגן לעמק סוכר - חגיגות העומר בשומרון והצצה למסורת העדה השומרונית

“כִּי תָבֹאוּ אֶל הָאָרֶץ אֲשֶׁר אֲנִי נֹתֵן לָכֶם וּקְצַרְתֶּם אֶת קְצִירָהּ וַהֲבֵאתֶם אֶת עֹמֶר רֵאשִׁית קְצִירְכֶם אֶל הַכֹּהֵן”
בתום חג ראשון של פסח, הלכו הכהנים לקצור את השעורים למנחת העומר. הטקס החגיגי שעיקר עניינו הודאה על התבואה החדשה מתואר בפירוט בספרות חז”ל ובין השורות מהדהדים המאבק בין הכתות השונות בימי בית שני, אופיה החקלאי של ארץ ישראל ושמות מקומות ואזורים שחלקם נשתמרו עד היום.
אחרי הבאת המנחה הותרה התבואה החדשה לאכילה, והחלו לספור את ספירת העומר שבסופה יגיע חג השבועות ואיתו קורבן החיטה – שתי הלחם, וקורבנות הביכורים.

לחם מבקעת הסוכר
“מצוות העומר, לבוא מן הקרוב… לא ביכר הקרוב לירושלים, מביאין אותו מכל מקום. מעשה שבא מגינות צריפין, ושתי הלחם מבקעת עין סוכר” (מנחות)
בדרך כלל נהגו לקצור את מנחות התבואה מהאזורים הקרובים לירושלים, אך במידה שלא נמצאה תבואה משובחת בסמוך לעיר היו מרחיקים לכת לאזורים שידועים באיכות התבואה הגדלה בהם, למשל – מרחב שכם ובקעת עין סוכר.
עין סוכר מזוהה כיום עם הכפר עסכר שנמצא ממזרח לשכם, ובקעת סוכר נמתחת מצפון מזרח לשכם, וממזרח לעמק המכמתת שמוזכר בתנ”ך כגבול הצפוני של נחלת מנשה. הגשם היורד בבקעה מנוקז מזרחה לנהר הירדן על ידי נחל תרצה – נחל רחב ושופע מים שלאורכו גם הלכה הדרך הקדומה בין בקעת הירדן לעיר שכם.
ממזרח לעסכר נמצאת בקעת בית דגן ובליבה הכפר בית דג’ן, ששמם מעיד על פוריות הבקעה ועל התבואה שגדלה בה מימי קדם ועד ימינו.
לאן נוסעים?
ניסע לישוב אלון מורה ובו נטפס למעלה לכיוון פסגת הר כביר ומקאם שייח’ בילאל. אפשר לחפש “שמורת טבע הר כביר” ב-WAZE. נחנה ברחבת הכורכר בקצה העלייה.
איך הולכים?
מהחניה נעלה בסימון השחור עד למפגש עם סימון שבילים שקוף, בו נפנה שמאלה ונלך לאורך טיילת עם ארבע תצפיות: למערב – הר עיבל והר גריזים, לצפון מערב – עיינות בידן ומרכז השומרון, מצפון – עמק תרצה ונחל תרצה ומצפון מזרח – הרכסים טמון וג’דיר ובקעת הירדן. מהתצפית הצפון-מזרחית נטפס אל מקאם (מקום לכבוד) שייח’ בילאל – דמות המזוהה באסלאם כמואזין של מוחמד.
אחרי התצפית ניתן לרדת ברגל (לפרטים – התקשרו לבית ספר שדה עפרה) בין הזיתים והחלקות החקלאיות עד לעין כפיר, שבו נקבת מים נהדרת ושתי בריכות רחצה, או לנסוע ברכב: המעיין נמצא מצד שמאל של הכביש באמצע העלייה ליישוב אלון מורה.

פרוסות הלחם של השומרון
בדיחה ישנה של מדריכי טיולים טוענת שבכל מקום בארץ אפשר לומר שלושה דברים: “ביום טוב רואים מפה את…”, “פעם היה פה ים” ו-“זה בגלל השבר הסורי אפריקאי!” ואכן – גם בשומרון כולם נכונים.
יודעי דבר מספרים שביום טוב ניתן לראות מפסגות הרי השומרון את הר החרמון, ושכבות הסלע המרכיבות את השומרון נוצרו בתקופה קדומה שבה האזור היה מכוסה ים. אזור השומרון בנוי משני קמרים גאולוגיים, כלומר- שתי רצועות הרים, הנמתחות האחת מזרחה עד הגלבוע והשנייה מערבה עד לכרמל. בין שתיהן נמצאים העיר שכם והר עיבל, שנוצר בתקופה מאוחרת יותר, תקופה שבה נוצר גם הגלבוע.
מה עניין השבר הסורי אפריקאי לכאן? ובכן, כשנבקע בקע ים המלח לאורכה של ארץ ישראל יצר חיכוך הלוחות הטקטוניים (לוחות הסלע של קרום כדור הארץ) שברי משנה, כלומר – שברים קטנים יותר, לאורך ארץ ישראל כולה ובמיוחד במזרח השומרון. כך קיבל השומרון צורה של רכסי הרים ובקעות המפרידות ביניהם, בדומה לקלידי פסנתר או לכיכר לחם שהוצאו ממנה פרוסות לסירוגין.
מתצפית הר כביר ניתן להבחין היטב במבנה זה: מצפון לנו רכס טמון (הנמוך יחסית משאר הרכסים, ומכאן שמו) ובקעת נחל תרצה, אנו נמצאים על רכס כביר, ומדרום לנו בקעת בית דג’ן ורכס ג’דוע (שקצהו המזרחי נגמר בתלילות ונראה גדוע) ועליו הישוב איתמר.
במערב נמצאת העיר שכם, הנמצאת בעמק בין הר גריזים – הר הברכה, להר עיבל – הר הקללה.

ממחרת השבת
התורה מצווה להביא את העומר ולהתחיל לספור “ממחרת השבת”. שבת זו לדעת חז”ל היא חג הפסח, האסור במלאכה כשבת, אך בימי בית שני רבו הוויכוחים, וכתות שונות שנהגו לוח שנה אחר טענו כי שבת זו היא שבת רגילה, כלומר היום השביעי בשבוע, ולכן העומר יוקרב תמיד ביום ראשון בשבוע שלאחר חג הפסח.
סביב מאבק זה בין הכתות השונות נוצרו מנהגים והנהגות רבות ובהן קצירת העומר ברוב עם, כפי שמתואר במסכת מנחות:
“כיצד היו עושים?
כל העיירות הסמוכות מתכנסות לשם, כדי שיהא נקצר בעסק גדול.
כיון שחשכה, אומר להם: בא השמש? אומרים הין. מגל זו? אומרים הין. קופה זו? אומרים הין. שבת זו? אומרים הין. אקצור? והם אומרים לו קצור! שלוש פעמים על כל דבר ודבר, והם אומרים, הין הין הין.
כל כך למה? מפני הביתוסים, שהיו אומרים: אין קצירת העומר במוצאי יום טוב”.
אחת מהכתות האלו, הנוהגת לספור את העומר ממחרת השבת, היא העדה השומרונית, הקיימת עד ימינו. ויכוח ארוך שנים נמתח בין היהודים, המאמינים כי השומרונים הם גויים שהביא לכאן מלך אשור והתגיירו מפחד האריות, לעדת השומרונים, המאמינה כי היא נצר לשבטי ישראל הקדומים שלא גלו מהארץ. כיום, נרגעה המחלוקת והשומרונים החיים בשתי קהילות – בעיר חולון ובהר גריזים (הקדוש להם) מוצאים חסות וידידות במדינת ישראל.
כאמור, השומרונים משתמשים בלוח שנה שונה מהלוח היהודי ולכן חג הפסח שלהם יוצא השנה בחודש אייר שלנו, ובו הם עורכים את הקרבת קורבן הפסח בטקס מיוחד וחגיגי בפסגת הר גריזים.
בית ספר שדה עפרה מזמין אתכם לסיור בעקבות המנהגים העתיקים של עדת השומרונים ובו נבקר בהר גריזים, נראה את השרידים הארכיאולוגיים ונצפה על שכם וקבר יוסף. לאחר מכן נרד אל אתר הזבח ונצפה בטקסי העדה.

פרטים באתר החברה להגנת הטבע, בפייסבוק שלנו או בטל’ 02-9975516

אולי יעניין אתכם:

מחזירים עטרת ליושנה

נחל השודדים, מלכה צלבנית ושמן הזית המשובח של ראש הממשלה לשעבר: טיול היסטורי עתיר הפתעות מעפרה לעטרת כתבה מרכזית גיליון 166 – קום והתהלך בארץ

קרא עוד »

אל ארצי.

עין תות, שבע אחיות וצינור חצוב בסלע – סיור תנ”כי מהישוב בית אל למעלה מכמש, ושאלת מיליון הדולר: איפה היא בית אל המקראית? קום והתהלך

קרא עוד »

בעין הלבנה

בעין הלבנה הדריך וכתב: יצחק אריאל | יזם והפיק: עמית אררט | צילומים: דר’ זאב רוטקוף קריאות שמחה וצהלה וקפיצות למים הקרים בשעה 23:00 בלילה

קרא עוד »
נגישות