האמריקאים כובשים את המושבה

סיפורה של אחת השכונות המוכרות פחות בתל אביב, על גבול פלורנטין

רחוב אליפלט בדרום תל אביב עובר מדרום לצפון ומהווה נקודת הפרדה בין שכונת פלורנטין למושבה האמריקאית – שבתיה היו מוזנחים ומטים ליפול. הנה קמה לשכונה עדנה על ידי שימור הישן והנוסטלגי, ומקדמת במהירות את המושבה על בתיה המיוחדים.
נחנה את רכבנו במגרש החניה אליפלט הסמוך, נצעד צפונה לרחוב אילת, נמשיך מערבה ונפנה לרחוב אוארבך: הרחוב המוביל אותנו למושבה האמריקאית שהוקמה בספטמבר 1866, על ידי קבוצה שמנתה 157 איש, נוצרים פרוטסטנטים ממדינת מיין שבארצות הברית שהגיעו על סיפונה של האוניה “נלי צ’יפין”. הם השתייכו לקהילה דתית בשם כנסיית המשיח כדי להקים מושבה חקלאית בארץ ולזרז בכך את הגאולה, ובראשם הכומר ג’ורג’ אדמס.
תחילה התמקמו באוהלים על חוף ימה של תל אביב, אך מזלם לא האיר להם פנים והם סבלו ממגיפת כולירה שפקדה את יפו שנה קודם לכן. בשלב השני נרכשה עבורם חלקת אדמה סמוכה ברחוב אוארבך וברחוב הצולב – רחוב בר הופמן. בשלב ראשון הוקמו עשרה בתי עץ בני שתי קומות. אולם קשיים רבים פקדו את המושבה. היחסים בין המתיישבים, יבול מועט שגרם לקשיים כלכליים וניהול כושל של העומד בראשה גרמו לפירוקה ולעזיבת המתיישבים וחזרה למדינתם חסרי כל בין השנים 1868-1867.
הבתים במשך זמן היו שוממים, עלובים ונטושים. חלק מהמבנים נמכרו לכת הטמפלרית מויטנברג שבגרמניה. המבנים שימשו את הצליינים שבקרו בסוף המאה ה-19 ובהמשך פיתחו הטמפלרים את המושבה, הקימו מבני ציבור, בית חולים, בית מרקחת, טחנת קמח ועוד. לפרנסתם עסקו במקצועות חופשיים וממסחר והובלה. המושבה הפכה למוקד תיירותי בארץ וכללה בתי מלון וסוכנות נסיעות. בין המבקרים במושבה היה הקיסר הגרמני וילהלם השני ורעייתו בביקורם בארץ בשנת 1898. השכונה פרחה עד פרוץ מלחמת העולם השנייה, וסופה עת גורשו יושביה מהארץ על ידי הבריטים.
ראשון הבתים בסיורנו ברחוב אוארבך 4 – “בית נורטון” העשוי מעץ, בין בתיה הראשונים של המושבה. המבנה בן שתי קומות, מרתף ומרפסת מקיפה שנוספה בשלב מאוחר יותר. המבנה שוקם ושוחזר וזכה בפרס הנשיא לשיקום אתרים לשנת 1991. במקום פעלה מסעדת קרן המפורסמת וכיום המבנה מתוכנן להיות חלק מפריקט דיור אקסקלוסיבי.
בהמשך, נעמוד מול בית מספר 6 – הוא בית אבן בן שלוש קומות שבנו האחים דריסקו בשנת 1867 ושימש כ”מלון גראנד הוטל”, ששמו הוסב אחר כך למלון ירושלים. הבית היה היחיד במושבה שנבנה מאבן ולא בעץ דוגמת הבתים האחרים. בשל איחור בבנייה המלון לא נפתח בזמן לקראת חג הפסחא, דבר שגרם להפסדים רבים לאחים דריסקו, שלבסוף נאלצו למכור את המלון.
בית וונתוורת ברחוב אוארבך 10 פינת בר הופמן נבנה בשנת 1866. בשל קשיים כלכליים המשפחה עזבה את הארץ והבית נמכר למשפחת פרנק הטמפלרית. הבית הורחב ונבנה בו אגף נוסף אשר שימש “מלון פרנק”. לימים בעומדו נטוש ומוזנח נרכש הבית על ידי בני הזוג ג’ין וריד הולמס מצאצאי המתיישבים האמריקאים.הבית שופץ ובקומה הראשונה נפתח מוזיאון ומרכז מורשת בשם “בית ידידות מיין”.
ברחוב בר הופמן 14 פועל “בית עמנואל” שעבר שינויים רבים, בו פועלת אכסניה לקהילה היהודית משיחית. הבית נבנה בשנת 1866על ידי משפחות אמריקאיות ונמכר לכת הטמפלרים בשנת 1869. בבית זה גר פלטו אוסטינוב, הבית הוסב לבית מלון יוקרתי – “מלון פארק” בו התארח גם קיסר גרמניה וילהלם השני. בחצר המלון קיים גן מטופח. משולב בצמחיה אקזוטית ובעבר שולבו כלובי בעלי חיים בו בקרו תושבי יפו. מכל זה נותר עץ פיקוס בנגלי גדול שמתפרס לכל עבר.כיום במקום מתקיימת אכסניה בבעלות המיסיון הלונדוני, מנגד ניצבת הכנסיה הלותרנית שאת צריחה ניתן להבחין מכל עבר בשכונה.
ברחוב בר הופמן עומד בית העשוי מעץ בצבע חום שנקרא “בית ידידות מיין”, עבר גלגולים רבים מהבאתו מאמריקה.
נמשיך מערבה ברחוב בר הופמן מספר 15 בו שוכנת “כנסיית עמנואל”. הכנסייה הוקמה בשנת 1904 ונקראת “הכנסיה האוונגלית הגרמנית של יפו”. היא הוקמה בהשפעת בני הדור השני והשלישי של הטמפלרים שבחרו לחזור לחיק הכנסייה האוונגלית שאותה נטשו הוריהם. הכנסייה שימשה את הטמפלרים עד שנאלצו לעזוב. לאחר הקמת המדינה המבנה נמסר לשימוש הכנסייה הלותרנית של סקנדינביה ונקראת כנסיית עמנואל. המייחד את המבנה אלו העיטורים השונים הקיימים בה, בעיקר בחלונות הויטרג’ היפים בהם מתוארים הקשורים ליפו.
נחזור לרחוב אוארבך פינת אילת. נפנה ברחוב אילת מערבה עד רחוב ניצנה מספר 11. הבניין עוצב בשנת 1936 על ידי האדריכל דאוד טליל בסגנון הבינלאומי שהיה פופולרי באותם זמנים עבור אחד מתושבי יפו העשירים, ששימש סוכן של חברת ג’נראל מוטורס. בקומת הקרקע שימשו משרדים, מוסכים, אולם תצוגה למכוניות “ג’נראל מוטורס”. הקומות העליונות שימשו למגורים. מעבר לאמור, במקום פועל בית כנסת זיכרון ברוך המשמש את עובדי בתי המלאכה בשכונה.
את סיורנו נסיים “בכיכר סגולה”. אנו עומדים במרכזה של “שכונת נוגה” שהוקמה על ידי יזמים ערבים בשנות ה-20-30 של המאה ה-20. הבתים בני 2-3 קומות מאופיינים בסגנון בינלאומי מודרני, שהיה נפוץ באותם זמנים. הבתים היו שילוב של מגורים משרדים ומוסכים. רבים מהבתים שימשו את הבריטים כמוסדות השלטון שלהם ומפקדותיהם הצבאיות בהיותם קרובים לנמל יפו.
מכיכר סגולה נמשיך דקות אחדות מערבה עד לשדרות ירושלים ובזה נסיים פרק נוסף בתולדות תל אביב יפו. על שכונותיה.

יואב יאיר מורה דרך. yoavyair@walla.com, 053-2503512

אולי יעניין אתכם:

בעין הלבנה

בעין הלבנה הדריך וכתב: יצחק אריאל | יזם והפיק: עמית אררט | צילומים: דר’ זאב רוטקוף קריאות שמחה וצהלה וקפיצות למים הקרים בשעה 23:00 בלילה

קרא עוד »
נגישות