מעשה אבות סימן לנכדות

סיפור משפחתה מעוררה השראה של מיכל סלומון, שהגנה על ילדיה בפיגוע בנווה צוף

דן לנדאו הוא אביה של מיכל סלומון, גיבורת הפיגוע שיָכלה למחבל הערבי שרצח את בעלה, את אחותו ואת אביהם בטבח שארע בנווה צוף, הוא חלמיש.

דן, בתו מיכל וכל המשפחה, ממשיכים את מסע החיים על אף הקטל הנוראי שגדע את המשפחה. הילדים שהצילה מיכל באותו ליל שבת נוראי, מתגעגעים לאביהם אלעד שלחם בעוז נגד בן העוולה. הם גם אחוזי געגועים לסבא יוסי סלומון, לדודה חיה שנרצחו ומנסים לחזור לחיים נורמליים יחד עם אם המשפחה טובה שנפצעה ונמצאת בשלבי התאוששות.

סבא דן, איש רחובות, חי את הסיפור הטראגי 24 שעות ביממה. גם הוא מסייע בעטיפת הנכדים בחום ואהבה. אבל מעבר לעובדה שהמשפחה נשאבה לזרקורי הציבוריות הישראלית, שומר דן לנדאו ומטפח ארכיון קטן בו הגיבורה היא דווקא אמו – מינה, לבית אחד הרבנים הדגולים של הישוב בארץ ישראל, רבה הראשי של ירושלים תחת שלושה משטרים (עות'מני, אנגלי וישראלי עם הקמת המדינה), הרב צבי פסח פרנק זצ"ל.

הרב פרנק היה אישיות קורנת שמעבר לגאונותו בתורה ידע להנהיג את העדה הירושלמית ברוח אהבת ציון והמעשה החלוצי. הוא ספג על כך לא מעט בליסטראות מהמחנה האגודאי ומאנשי הישוב הישן, אבל עמד בגבורה בכל השיסוי הזה.

תארו לכם בביתו של הרב בשכונת גאולה, שני סליקים של נשק, לא אחד, נמצאים במרתף. מצד ימין של ארגון האצ"ל ומצד שמאל – של הלח"י. רק חסר שהלוחמים שלהם ייפגשו כשהם באים לאסוף את הנשק והתחמושת לקראת פעולות נגד הבריטים והערבים…

המשפחה סבלה גם מיד האויב הערבי, כאשר התארחה בחברון. מי שהגיע לשם נפל שדוד מפרעות תרפ"ט האימתניות.

לתוך בית זה נולדה מינה, בשנת תרע"ב (1912), שצמחה והפכה לתלמידת סמינרים למורות של המזרחי בירושלים. על תעודת הגמר בה הוכתרה כגננת ומורה בישראל, חתומים כמה מטובי המורים הידועים בירושלים של אותם שנים, כולל ד"ר נחמה ליבוביץ, שלימדה כמובן תנ"ך והאהיבה על מינה את ספר הספרים ואת האהבה הזו העבירה לימים גם לדן. גם ד"ר חיים בירמן, מחנך ידוע, חתום על התעודה שהוצאה על ידי מחלקת החינוך של כנסת ישראל בארץ ישראל.

אבל הסיפור המפתיע של אותו סמינר, הייתה נסיעה של המורות שבדרך, דווקא ל… מצרים. ואכן, התמונות שבידי דן מלמדות שנסיעה לארץ הפירמידות באותם ימים הייתה שגרתית ולא רק זאת, אלא שנערכו אפילו חילופי סטודנטים בין בנות הסמינר לסטודנטיות מצריות שבאו ארצה לביקור גומלין והתארחו בסניף התל-אביבי של סמינר "מזרחי".

כתבה מן העיתונות של אותם ימים מלמדת שביקורי הגומלין הללו, לא נתפסו כתופעה חריגה. המצרים אפילו צדדו בהקמת בית לאומי בארץ ישראל, כלומר מדינה יהודית שראוי לו לעם היהודי לקבלה. 

תופעה דומה הייתה גם דחייתם של השליטים הבריטים במצרים על ידי המוני העם, ממש כמו שהישוב היהודי נלחם בשלטונות המנדט בארץ וניסה לדחוק אותם החוצה בכל מחיר, כשמובילים בנושא זה ארגוני האצ"ל והלח"י.

אגב, על אחד הבתים בסביבות ביתו של הרב צבי פסח פרנק נמתחה הכותרת על הקיר "אלֹהים – אצ"ל לח"י הגנה – יעשו מדינה".

האינטרסים הפרו-ישראליים דחפו את המצרים באמפתיה כלפי הישוב היהודי וכאשר נלכדו שני אנשי לח"י, רוצחיו של הלורד מוין בקהיר, הפגינו המצרים מחוץ לבית המשפט הבריטי בעיר למענם וצדדו באקט של הריגת הלורד שדעותיו גבלו באנטישמיות.

אל מול אנשי קהיר שגילו הבנה, עומד חיוכו של המרצח מנווה צוף, עומר אל-עבד, לאורך כל המשפט – עד שאחד השופטים הצבאיים אמר כי זהו שפל מפלצתי שאדם סביר לא יכול לסבול והעלה את האופציה של עונש מוות. הוא נידון לארבעה מאסרי עולם, אבל העונש כמובן לא סיפק את מיכל סלומון, שתבעה עונש מוות. 

הסבתא מינה יושבת שם למעלה ובוודאי נזכרת באותו ביקור תמים בארץ הנילוס, כאשר נכדתה כאן למטה מלקקת את הפצעים וממשיכה הלאה עם ילדיה ואביה דן בהרבה תושייה, חוסן ובאומץ מעורר השתאות.

 

 

אולי יעניין אתכם:

שא נא עיניך

שא נא עיניך מאת: שבתאי שירן, מורשת הגליל גבעת ארטיס שבבית אל ממוקמת במקום שהוגדר בתנ"ך "שער השמיים" – אך היא בהחלט מציעה תצפית נפלאה

קרא עוד »

מאחורי הפרוכת

מאחורי הפרוכת מאת: שבתאי שירן, מורשת הגליל מסע אל אמנות יהודית אותנטית המסתירה טפח ומגלה סיפור פרק א' – קצרין בט"ו כסלו תשס"ז, עשרה ימים

קרא עוד »
נגישות