אש המרד ויופי הטבע

מאת: חרות לוביץ', בית ספר שדה עפרה

מערות מסתור, חיי קדם וחורש יפהפה בכפר מימי המרד בגדול

השבוע חגגנו את ל”ג בעומר – חג האש. למקור החג ישנם מספר הסברים ואחד מהם הוא, כמובן, זכר לאש המרד שהצית בר כוכבא ברחבי הארץ. לכבוד החג נצא השבוע לגבעת היקבים במערב בנימין, לטיול בכפר מימי המרד, בו נפגוש את חיי המרחב הכפרי בתקופה ההיא ואת שרידי המלחמה הגדולה ברומאים.

ארץ אלף השמות
כמו ארץ ישראל כולה, החליף המקום תושבים, רעיונות, נוף ותרבות, ובכל פעם – שינה גם את שמו ולבושו. מהדום השומרון ועד הרי גופנא, מהמכבים ועד המוסלמים, מכרמי הגפן למטעי הזית: שמותיו של השומרון.
מבחינה גיאוגרפית, אנחנו מכנים את האזור ‘הדום השומרון’, כלומר – “מדרגת הרגליים של השומרון”, כיוון שאלה הירידות של הרי השומרון הגבוהים לכיוון השפלה ומישור החוף. מיקום זה נוח לחקלאות בשל צורת ההרים והמדרונות וכמות הגשמים, והוא גם הפך את האזור למרחב חשוב למעבר בין ההר למישור – ואתו דרכים, מלחמות ושגשוג כלכלי.
אף על פי שכיום נמצא האזור בשטח המועצה האזורית מטה בנימין, בתקופת התנחלות בני ישראל בארץ הוא היה שייך לנחלת שבט אפרים. בספר יהושע, עם חלוקת הנחלות, מסופר על יער סבוך המכסה את נחלות אפרים ומנשה. יער זה הוא החורש הים תיכוני שנשמר בחלקים מהר אפרים עד ימינו, למשל כאן, בגבעה.
בספר, אחרי חלוקת הנחלות, מגיעים בני יוסף ליהושע ואומרים: “מַדּוּעַ נָתַתָּה לִּי נַחֲלָה, גּוֹרָל אֶחָד וְחֶבֶל אֶחָד, וַאֲנִי עַם-רָב?” – שאלה תמוהה לאור העובדה כי בני יוסף קיבלו את הנחלה הגדולה ביותר מכל השבטים. את הסיבה לשאלה זו אנו מבינים מתוך תשובתו של יהושע: “כִּי הַר יִהְיֶה-לָּךְ, כִּי-יַעַר הוּא, וּבֵרֵאתוֹ, וְהָיָה לְךָ תֹּצְאֹתָיו. כִּי-תוֹרִישׁ אֶת-הַכְּנַעֲנִי, כִּי רֶכֶב בַּרְזֶל לוֹ כִּי חָזָק הוּא”. בני יוסף קיבלו שטח הררי ומיוער שבעמקיו הנוחים לעיבוד יושבים הכנענים. לכן, יהושע שולח אותם לברוא את עצי היער, להקים להם כפרים ולנטוע עצים. כך מתחילה התרבות החקלאית של ההר, חקלאות המדרגות שאותה אנו מכירים עד ימינו, לכסות את ארץ ישראל.
שמות שני כפרים השוכנים במרחב מספרים לנו על אופיו החקלאי של האזור: מעט מצפון, נמצא הכפר ג’יפנא שמשמר את שמה של גופנא הקדומה. שמו של המקום ניתן לו כמובן על שם הגידול החקלאי העיקרי שהיה במרחב בתקופת הבית הראשון והשני – כרמי הגפן וייצור היין. בספרי המכבים מכונה מרחב זה, בו התבצרו החשמונאים בימי המרד ביוונים, הרי גופנא.
כפר נוסף הנמצא בסמוך הוא א-זייתונא, והוא מספר לנו על המהפך החקלאי שעבר המקום: בתקופה המוסלמית, ירדה קרנם של הגפנים, בשל האיסור המוסלמי על שתיית יין, ואת מקומם תפסו מטעי הזיתים, שמעטרים עד ימינו את מורדות ההרים.

גבעת היקבים
גבעת היקבים נמצאת בלב גוש טלמונים והיא מאופיינת כאמור בחורש ים תיכוני מפותח ועתיק שנשמר בזכות מקאם (מקום לכבוד) שייח’ עיסא הנמצא בה. קדושתו של המקום למוסלמים מנעה כריתה של העצים ורעיית צאן על הגבעה, בדומה למקומות רבים אחרים בארץ.
בצל העצים מסתתרים שרידים ארכיאולוגיים של כפר עברי ששכן בגבעה בעיקר בימי הבית הראשון והשני. בין השרידים נמצאו קירות בתים, בורות מים, גת לייצור יין, בית בד לייצור שמן, ובמיוחד – היקבים, שנתנו לגבעה את שמה.
יקבים אלה הם בורות פעמון החצובים בסלע ובהם היו מאחסנים את תירוש הענבים אחרי דריכתם בגת, שם התרחש תהליך התסיסה של היין והפיכתו למשקה אלכוהולי. הנחת כדי היין בבטן האדמה, במקום חשוך בעל טמפרטורה נמוכה וקבועה, שומרת על איכות היין ומבטיחה תסיסה מיטבית.
יקבים אלו מכונים “בורות גבעון” כיוון שנמצאו לראשונה בתל גבעון (בצפון הרי ירושלים). מאז הם נמצאו במקומות יישוב רבים מימי הבית הראשון. אגב, מקור המילה יקב הוא במילה “נקב” כלומר – חור, בגלל צורת חלל הסלע של היקבים הקדומים.

בלב האדמה
לארכיאולוגים שסקרו את הגבעה, וגם למטיילים בה, נכונה הפתעה לא קטנה: בורות היקבים החצובים בהר חוברו זה לזה בשורת חציבות ההופכת אותם למערכת מסתור מסועפת. דבר זה נעשה מאות שנים אחרי חציבת היקבים – בתקופת מרד בר כוכבא ברומאים. בתוך היקבים נמצא גם מטבע מימי המרד.
במשך השנים מצא דביר רביב, הארכיאולוג, מערות מסתור רבות מימי בר כוכבא ברחבי השומרון. ממצאים אלה שינו את התפיסה ההיסטורית המקובלת, לפיה מרד בר כוכבא התרחש ביהודה בלבד (בתחילה באזור השפלה ובסוף במערות המפלט במדבר יהודה), וכיום סבורים הארכיאולוגים שבמרד לקחו חלק כפרים רבים בכל השומרון, ואולי אפילו בגליל.
בכל אופן, אף על פי שבמשך שלוש שנים בר כוכבא סחף אחריו רבים מתושבי הארץ, הקים צבא וממלכה והביס את הרומאים, בסופו של דבר המרד נכשל. היהודים גורשו מארץ יהודה, וירושלים הפכה לעיר אלילית: אליה קפיטולינה. למרות זאת, לא כבו האבוקות שהודלקו מדי שנה בשנה ברחבי הגולה ואלפיים שנה אחרי שצעדו כאן החיילים היהודים האחרונים, שבנו להדליק את אורות החופש והעצמאות בכל רחבי הארץ.

איך מגיעים?
גבעת היקבים נמצאת בגוש טלמונים שבמערב בנימין, בין היישוב טלמון ליישוב נריה, בסמוך לבסיס הצבאי. אפשר לחפש בwaze- “גבעת היקבים” או “חורש ירון”. חונים בסמוך לבית הבד ובית הקפה “בד בבד” וממנו עולים לגבעה שבה מגוון שבילי טיול משולטים ונוחים העוברים ביקבים, בתצפית, בבית הבד ועוד.
שני סולמות המוצבים במערכת המסתור מאפשרים ירידה נוחה אל היקבים וזחילה בבטן האדמה – כדאי מאוד להביא פנסים!

אל המעיין
אחת הסיבות שבגללן היה אזור מערב בנימין מיושב לאורך התקופות היא ריבוי המעיינות הקטנים הנובעים בנחלים ובמדרונות. אחד מהם הוא מעין טלמון הנמצא ממש למרגלות גבעת היקבים, ונביעתו מתוחזקת כיום על ידי מחלקת התיירות של המועצה, כך שניתן לשכשך במימיו לאורך כל השנה.
אפשר להגיע ברגל לפי השילוט (מרחבת החניה הסמוכה לפסל הפיל האפור הגדול חוצים את הכביש ויורדים בשביל אל המעיין) או ברכב בעזרת ה- waze.

לפרטים נוספים מוזמנים לפנות אלינו בפייסבוק או בטל’: 02-9975516.
בית ספר שדה עפרה החברה להגנת הטבע כשטבע ומורשת נפגשים

אולי יעניין אתכם:

שא נא עיניך

שא נא עיניך מאת: שבתאי שירן, מורשת הגליל גבעת ארטיס שבבית אל ממוקמת במקום שהוגדר בתנ”ך “שער השמיים” – אך היא בהחלט מציעה תצפית נפלאה

קרא עוד »

מאחורי הפרוכת

מאחורי הפרוכת מאת: שבתאי שירן, מורשת הגליל מסע אל אמנות יהודית אותנטית המסתירה טפח ומגלה סיפור פרק א’ – קצרין בט”ו כסלו תשס”ז, עשרה ימים

קרא עוד »
נגישות