שוויון הזדמנויות

מצוות היובל לא נועדה ליצור שוויון מזויף ולהקל על האדם, אלא ההפך - להבהיר לאדם מהי אחריותו על גורלו

האם התורה דוגלת בגישה כלכלית קפיטליסטית או סוציאליסטית?
לשאלה זו ננסה לענות על ידי הבחנה מסוימת שיש בציווי התורה לגבי שמיטה ויובל.

“וְקִדַּשְׁתֶּם, אֵת שְׁנַת הַחֲמִשִּׁים שָׁנָה, וּקְרָאתֶם דְּרוֹר בָּאָרֶץ, לְכָל יֹשְׁבֶיהָ; יוֹבֵל הִוא, תִּהְיֶה לָכֶם, וְשַׁבְתֶּם אִישׁ אֶל-אֲחֻזָּתוֹ, וְאִישׁ אֶל מִשְׁפַּחְתּוֹ תָּשֻׁבוּ וְהָאָרֶץ, לֹא תִמָּכֵר לִצְמִתֻת כִּי לִי, הָאָרֶץ

הארץ אינה יכולה להימכר לצמיתות “כי לי כל הארץ”, האדמה שייכת באופן מוחלט רק לקב”ה. האדם המצווה, מגביל את בעלותו על הקרקע פעם בשבע שנים – בשמיטה, ונפרד מבעלותו על הקרקע פעם בחמישים שנה – ביובל.
הבעלות והקניין ביהדות באים עם סייג, כדי שהאדם לא יבא לשכחת הלב של “מי שאמר והיה העולם” , התורה דוגלת בתזכורת לאדם של “כי לי כל הארץ”. אך אם זו היא הגישה, מדוע מדגישה התורה גם את הפן השני של חזרת הקרקעות לבעלים הראשונים – “ושבתם איש אל אחוזתו”? הרי בכך היא מסמנת לאדם שיש משמעות לקניין שלו עלי אדמות ולא רק לקב”ה?

ניתן לומר שבד-בבד עם הקניין והבעלות באה גם האחריות האישית: היהדות דוגלת בקניין לא כדי להעשיר את הבעלים אלא כדי להטיל עליו אחריות לחיים פה בארץ, “לעבדה ולשמרה”. אם האדם לא חש שיש לו קניין אמתי פה, בעולם הזה, אזי הוא מסיר אחריות מעבודת הקרקע ומפיתוחה – ולכן אם אין בעלות אין אחריות. התורה מציבה את האדם בעולם זמני אך מדגישה אצלו את האחריות האישית. כדי להעמיק בנושא האחריות האישית הנובעת מהקניין האישי צריך להבין את המושג של יובל ולחדש פה דבר מה.

היובל תמיד הצית את דמיונם של מחפשי השוויון הסוציאלי. הנה בלחיצת כפתור הקרקעות חוזרות לבעליהן, החובות נשמטים, המשכנתאות נמחקות, העבדים יוצאים לחופשי בעל כרחם, שנת שבתון לכל הארץ ולכל יושבי הארץ. כפתור אתחול של פעם בחיים, הזדמנות אחת בחייו של האדם להתחיל את חייו מחדש ואף לתת הזדמנות לצאצאיו אחריו לא לסחוב את משא החובות שלו. גלגל העוני יכול להיפסק! אפשר לקחת מהעשיר ולתת לעני – אוטופיה מושלמת.

אך אם נתבונן היטב נבין שהחידוש ביובל הוא שאין מדובר כאן על שוויון בנכסים, שהרי פירות הקרקע והמטלטלין, הזהב והכסף, התוצרים של צבירת העושר אינם מתחלקים אלא רק הקרקע והקרן ממנה אפשר להפיק רווחים חוזרים לבעליהן.

התורה מדגישה כאן את השיוויון בהזדמנויות ולא את השיוויון בתוצאות. היא נותנת אפשרות חדשה לאדם לצמוח כלכלית ולשנות את מזלו שלא שפר עליו בסיבוב הקודם של חייו. התורה מנתקת את האדם מהגורל שנגזר עליו ומאפסת את נקודת ההתחלה.
אם אדם באמת יתאמץ הוא יצליח. בשמיטה ויובל, החובות נשמטים, הקרקעות חוזרות לבעליהן והשעבודים נפרמים, ויש לאדם דף חלק להתחיל בו את חייו מבחינה פיננסית. מה הוא יעשה עם הדף הזה – זה תלוי בו. השיטה התורתית מעצימה את הבחירה החופשית: האדם העני שלא שפר עליו גורלו כבר לא יכול לטעון שהגורל התאכזר אליו. התורה אומרת לאדם, יש לך כעת קרקע שהייתה שייכת לאבותיך, אין לך אוברדרפט בבנק, השעבודים והמשכנתאות נמחקו. אתה נמצא בחזרה היכן שכולם התחילו וכעת, צא לדרך והוכח את עצמך. יש לך הזדמנות שווה. מה תעשה עם חופש הבחירה הזה? זה תלוי בך.

היובל איפה מדגיש את הפן של הקניין האישי ואף את היעדרו, לא כדי ליצור שוויון מזויף ולהקל על האדם, אלא ההפך – להבהיר לאדם מהי מהות הקניין לפי היהדות: הקניין והבעלות נועד להטיל אחריות כלפי האדם ולאפשר לו לממש את הבחירה החופשית שלו. ללא קניין אישי ופרטי, האדם היו יכול לברוח מאחריות ומרצון לשאוף קדימה. התורה מצד אחד מעצימה את הקניין האישי על מנת להטיל על האדם אחריות ומצד שני חורטת בתודעתו שאלוקים נתן לו את הארץ הזאת ואין קניין מוחלט, ובכוחו לבחור לפרוץ קדימה, להעז ולהצליח.

אולי יעניין אתכם:

הם היו חמישה

הם היו חמישה מאת: יואב יאיר עולים בהרי ירושלים, מהזרימה החורפית בנחל מוצא ועד גיבורי קיבוץ מעלה החמישה וקיבוץ קריית ענבים לפני שאתמקד בכתבה על

קרא עוד »

ירושלים של גגות וחצרות

ירושלים של גגות וחצרות מאת: יואב ערמוני תמונות מסיור של חורף בעיר העתיקה בירושלים רחוב מוריסטאן חצר ההוספיס הלותראני מתחם מגדל דוד חצר המרכז הלותראני

קרא עוד »

מתגלגלים מימי דוד המלך

מתגלגלים מימי דוד המלך מאת: שבתאי שירן, מורשת הגליל כשהסגווי מוליך אותנו מטיילת ארמון הנציב ומראה העיר העתיקה ועד נופי מדבר בצל הגשם “חיה” מוזרה

קרא עוד »
נגישות