זוהי יפו, ילדה

לא תמו פלאי רחוב יפת ויופייה של שכונת עג'מי המתחדשת, ברוב פאר והדר, בשילוב הישן האותנטי

את סיורנו זה נייחד לרחובה של העיר יפו, שבעבר כונה דרך עג’מי, הלא הוא רחוב יפת – רחוב המאופיין בבתים מרשימים, בתי ספר רבים, כנסיות רבות ויפות, גני שעשועים מזמינים ואנשים מכל העדות והמינים החיים בצוותא.
ניפגש בכיכר השעון ביפו שהוקם בשנת 1906 על ידי הסולטן עבדול חמיד השני, כהוקרה במלאות 25 שנה לשלטונו. הכיכר שימשה מרכז חשוב במאה ה-19 ומסביבה התקיימו משרדי השלטון, כגון בית הסראייה – בית הממשל הטורקי, הקישלה ועוד. המגדל בן שלוש קומות בנוי מאבן כורכר ובראשו שני שעונים. כיום הכיכר משמשת אתר תיירות, מסעדנות ומלונאות.
מכיכר השעון נצעד דרומה ונחלוף על בית המאפה המיתולוגי של אבולעפיה, בו הצטופפו רבים לשבור את רעבונם וצימאונם ביום חם ומהביל. תחנתנו הראשונה תהיה בבית החלוץ, מבנה ששימש בין השנים תרע”ח–תרפ”א 1918-1921 כבית עולים. הבית הוקם על ידי ועד הצירים של ההנהגה הציונית, והתגוררו בו חלוצי העלייה השלישית עם רדתם לחוף. המבנים במקום שימשו מקום לינה, חדר אוכל ובית חולים לעולים. בכ”ג בניסן תרפ”א 1.5.1921 נרצחו במקום 12 חלוצים, בשעה שנאבקו בחירוף נפש בתוקפים הערבים עד שהוכרעו.
פנינו מזרחה – נישאב בשמחה ובסקרנות לשוק הפשפשים המיתולוגי החדש והמחודש, נשוטט ברחובות השונים בינות חנויות הענתיקות ודוכני הביגוד עם ריחם המיוחד, השטיחים, הנברשות והריהוט המחודש; עם הרוכלים שמציעים בקול רם את מרכולתם הפזורה על הרצפה והאחרים הממתינים לבואם של הקונים. בשנים האחרונות השוק שודרג והפך בנוסף גם למרכז קולינרי ותרבותי, עת נפתחו מסעדות ובתי קפה רבים. הריחות והצבעים הססגוניים נותנים טעם מיוחד לשוק זה, שלל אנשים עם שלל צבעים, צעירים וצעירות, מבוגרים וזקנים כאחד המחפשים מציאות וחפצים נוסטלגיים.
חוזרים לרחוב יפת, ובצמוד לבית החלוץ מבנה בית החולים הצרפתי בעל חלונות מקושתים,בנוי בסגנון גותי משולב בניאו רנסנס שהוקם בשנת 1879 על ידי מסדר נזירות קתולי “האחיות סנט ג’וזף של ההתגלות” שימש את כלל העדות ביפו. בית חולים זה פעל עד 1967 ובשלב שני שימש כמרכז טיפולי בפגועי נפש. כיום המבנה עובר שיפוץ ושימור יסודי מעמיק במטרה להפוך אותו למלון בוטיק מזמין הצמוד לעיר העתיקה. העפנו מבטנו מערבה לעבר שכונת בתי אנדרומדה השונים בנוף יפו העתיקה המשקיפה לעבר הים הכחול הבוהק.
נצעד לעבר בתי הספר “טביתה” של הכנסייה הסקוטית ו”האחים”, קולג’ נוצרי בשם “דה פרר” שברחוב יפת 23-27. גולת הכותרת שמורה לבית הספר שברחוב יפת מס’ 25, שבשני צדיו מגדלים בוהקים ומרשימים בצבע לבן שובה עין, המקרינים אווירה של מבנה עתיק, מהמם ויפה. פעמים רבות ביקרתי במבנה וצפיתי בהתלהבות במרצפות של פעם בצבעים שונים, ובחלונות המקושתים שפונים לרחוב. בעבר שימש המבנה את בית הספר העירוני לחנוך מיוחד “אורים”, עד מעברו למשכנו החדש בצפון העיר. כיום המבנה משמש את בית הספר הנוצרי “קולג’ דה פרר” שהוקם על ידי מסדר נזירים קתולי.
ברחוב יהודה מרגוזה פינת יהודה הימית נסטה מערבה מרחוב יפת, לעבר בית העלמין היהודי הישן ביפו, שנוסד בשנת 1839 ובו כ-850 קברים. טמונים בו חלק ממייסדי אחוזת בית: משה אלקיים, יחיאל בכר, הרב יוסף ארווץ, שלמה אבולעפיה, רבה של יפו הרב יהודה מרגוז, אברהם שלוש ורעייתו, משפחת אהרון מויאל ועוד רבים. המצבות מעוטרות בסגנון מיוחד המייצג את הנפטרים, דמותם ומעשיהם. בית העלמין נסגר בהוראת השלטון העות’מאני בשנת 1902 בשל מחלת הכולרה שפשטה באזור, ונרכשה חלקת אדמה בטרם הקמתה של העיר תל אביב על ידי משפחת רוקח בצפונה של העיר, ברחוב טרומפלדור, בו טמונים כיום מייסדי ובוני העיר, סופרים, משוררים ופשוטי העם.
בתחנתנו הבאה נצפה לעבר כנסיית “סנט אנטוני מפאדובה” המרשימה במיוחד, ברחוב יפת 51, השייכת למסדר הפרנסיסקני. האפיפיור הטיל על הכנסייה את מלאכת שמירת המקומות הקדושים בארץ. הכנסייה נבנתה בשנת 1932 לטובת הקהילה הנוצרית הקתולית. הכנסייה בנויה בסגנון ניאו-גותי ונשקפים מערבה חלונות הוויטרז’ הצבעוניים המרשימים. בסמוך לכנסייה מימין עומד צריח מחודד ובו שעון.
בגן השניים מדשאות ירוקות, ילדים משחקים במתקנים וזקנים מעבירים את זמנם על ספסלי הגן. הגן הוקם כזיכרון והוקרה על אומץ לבו של הערבי מיפו עבד אל כרים, שנחלץ להגן על אילנית אוחנה בת ה-18 שנדקרה בסכין מחבל. השניים נרצחו באלימות, אך הגן מסמל את האחווה, השלום ודו-הקיום הנכסף בין יהודים לערבים.
ממזרח נחלוף על פני רחוב “שערי ניקנור”, אחת הכניסות לשכונת עג’מי המתחדשת והמציגה ישן, חדש ומחודש בערבוביה: מבנים יפים לצד מבנים שעברו שימור וארמונות פאר בסגנונות מיוחדים המשקיפים לעבר הים, לעבר מדרון יפו והנמל המתחדש. בהמשך הרחוב הסואן, בית מספר 72: בניין לשימור בן שתי קומות הבנוי בהשפעה של אדריכלות איטלקית ועות’מאנית. אלה מעידים שמדובר בבית עשיר שדוגמתם היו בעבר וישנם רבים עדיין בשכונת עג’מי.
תחנתנו האחרונה לעת עתה תהיה “הבית הירוק”, כשמו כן הוא: הבית, שנבנה בשנת 1934, היה שייך למשפחת פרדסנים וסוחרי בדים מיפו בשם שייח’ עלי. בחלק מתקרות החדרים ניתן להבחין בציורים מדהימים. עם סיום מלחמת העצמאות שימש המבנה את שירות המודיעין, בו שירת גם חיים הרצוג נשיא המדינה. כיום המבנה משמש בית הדין הצבאי ביפו.
לא תמו פלאי רחוב יפת ויופייה של שכונת עג’מי המתחדשת ברוב פאר והדר בשילוב הישן האותנטי. נחזור על עקבותינו לאורך רחוב יפת עד ככר השעון ונסעד ליבנו באחת ממסעדות השוק הכשרות.

אולי יעניין אתכם:

מלכת השרון

טעמים בשוק, מעפילים בקולנוע ומלטשות יהלומים בלתי נשכחות. ההיסטוריה המפוארת של נתניה פוגשת את המטיילים של היום עיר היהלומים, חבצלת השרון – את הכתבה הזאת

קרא עוד »

בשבילה גיבורים עפים

בשבילה גיבורים עפים טיול צפוני בשביל המייסדים של מטולה, המושבה היפהפייה באצבע הגליל שידעה לא מעט דמויות מופת הדרך בכביש 90 המקשרת בין ראש פינה

קרא עוד »

אל המרחב הביוספרי

אל המרחב הביוספרי מאת: יואב יאיר זו בדיוק העונה: ביקור בגבעת הרקפות ואנדרטת הקיבוצים ברמות מנשה גם הפעם גיחה אורבנית פחות אל הטבע הסובב אותנו:

קרא עוד »
נגישות