סיפור על מילים ואור

ביקור בבית המשוררת זלדה בשכונת שערי חסד

“כל מה שדיברה מורה-זלדה היה מושך לב
וקצת לא צפוי, כאילו למדנו אצלה שפה חדשה,
לא רחוקה מאוד מן העברית ואף על פי כן
שונה וצובטת – לב:
להרים היא קראה לפעמים הררים.
לכוכבים-כוכבי שמים, התהום הייתה
תהום רבה והעצים נקראו אילנות,
אף כי לרוב היו נקראים אצלה כל אחד ואחד בשמו.
אם ביטאת בכיתה רעיון שמצא חן בעינה,
הייתה מורה זלדה מצביעה עליך ואומרת חרש:
תסתכלו נא כולכם, הנה יש כאן ילד שטוף–אור”…
(מתוך “סיפור על אהבה וחושך”, עמוס עוז)
צעדתי לאורך רחוב בן זכאי, חציתי את רחוב קק”ל, ברקע בלט בית המדרש “בית זבול” בו התפלל הרב שלמה חרל”פ, רבה של שכונת שערי חסד וכיום המקום משמש כישיבה. במרחק דקות ספורות של הליכה פניתי דרומה לעבר רחוב הקליר 11, שם ביתה הצנוע של המשוררת זלדה מסתופף בצל עצי ברוש טמירים, סביב הבית גדר רשת ישנה ובקדמת הבית שער קטן ירוק הפונה צפונה.
המשוררת זלדה נולדה ברוסיה בשנת 1914 וב-1926 עלתה ארצה עם הוריה. אביה היה הרב שלום שלמה שניאורסון, נצר של אחד האדמו”רים החשובים של חב”ד – “הצמח צדק”. שנותיה הראשונות בירושלים היו עצובות מאוד והיא נדדה מתל אביב, לחיפה, לירושלים, לחיפה וחזרה לירושלים.
בשנות לימודיה בבית המדרש למורות כבר בלטה בכישרונה הספרותי, בנוסף כל השנים נמשך לבה אל הציור, אך המצוקה הכלכלית אילצה אותה לעסוק במלאכה מפרנסת יותר וכך עבדה כמורה. שוש בן דוב, תלמידתה ב”רוחמה”, סיפרה לי שזלדה שיותר משאהבה את ההוראה, אהבה את תלמידותיה.
בשנת 1950 נישאה לחיים אריה מישקובסקי שהיה גבוה ושתקן, וזכה בשל כך לכינוי “חיים ארוכים”. הם בנו את ביתם בירושלים, ברחוב צפניה 31 שבשכונת גאולה והיו נשואים באהבה 22 שנה. זלדה טיפלה באימה החולה בבית זה עד שנפטרה, וגם בעלה נפטר אחרי מספר שנים מחוליו בעוד לשניים לא היו ילדים. אירועים אלה העיבו מאוד על חייה ונטעו בה עצבות עמוקה. בשנת 1976 עברה לשכונת שערי חסד, וחברותיה פקדו את ביתה. בנוסף על כל עיסוקיה, היא גילתה התעניינות בשירה, באמנות ובתרבות המזרח הרחוק. שמרה על קיום מצוות, בעוד רבות מחברותיה היו חילוניות.
לביתה זרמו משוררים וסופרים, אנשי הגות ואמנות, אוהבי שירתה שנתפסו בקסמה של השירה. אלה נתקבלו בחמימות אנושית. יחסה לעיוורים היה מיוחד והיא עזרה לתלמידות עיוורות שלמדו איתה ועל כך נהגה לומר: “האהבה שבלב לכל נברא בצלם, הלא היא המתנה הכי נפלאה שיש לאדם”.
זלדה כתבה שירים רבים ומגוונים שצמחו מהריאליה היומיומית, מהחיים הממשיים בבית וסביב שכונסו לשבעה ספרי שירה פרי עטה. הסופרת רבקה גולדברג סיפרה: “מצד אחד היא הייתה מאוד יראת שמים, מקושרת, מלאת אהבת ה’, ומצד שני במחשבה היא הייתה מאוד פתוחה”.
בשנותיה האחרונות טיפחה זלדה “משפחתיות” שהתאפיינה בהזמנת נערות שעמה חיה כבת משפחה לכל דבר. הקשרים בין הנערות לזלדה התהדקו והן הפכו לידידות בלב ובנפש. כאשר חלתה זכתה למשענת חמה ואוהבת בדמות נערות אלה שבאו לסעוד אותה ולהקל על כאבה. כאן באו לביטוי אהבה ומסירותם של ידידים ומכרים שחברו דרך השירה לקסמה המיוחד שהילך לפניהם. הכרתי אחת מבנות הנערות שהיו במחיצתה של זלדה עת התגוררה אצלה ואף קראה בשמה לבתה.
זלדה זכתה בכל הפרסים הספרותיים החשובים, וספרי שירתה הופצו באלפי עותקים, במספר מהדורות, הכל בענווה ובצניעות. לקבלת פרסים אלה היא התייחסה באירוניה עצמית ואמרה: “רוצים להפוך אותי לכוכבת קולנוע”.
המשוררת זלדה נפטרה ב-30 באפריל 1984 הלכה אל עולמם של הר הזיתים הסלעי ושל עצי הזית הירושלמיים, עצובים וחכמים כאנשים. נאספה אל תוך מילות שירה, שהפך להיות שירו של יום השואה – היום האחרון בחייה: “לכל איש יש שם…שנתן לו הים, ונתן לו מותו”. היא לא הותירה אחריה ילדים, אך הותירה שירים רבים שרעננותם רק הולכת וגוברת עם השנים.
יואב יאיר מורה דרך מוסמך:
yoavyair@walla.com, 053-2503512

אולי יעניין אתכם:

מלכת השרון

טעמים בשוק, מעפילים בקולנוע ומלטשות יהלומים בלתי נשכחות. ההיסטוריה המפוארת של נתניה פוגשת את המטיילים של היום עיר היהלומים, חבצלת השרון – את הכתבה הזאת

קרא עוד »

בשבילה גיבורים עפים

בשבילה גיבורים עפים טיול צפוני בשביל המייסדים של מטולה, המושבה היפהפייה באצבע הגליל שידעה לא מעט דמויות מופת הדרך בכביש 90 המקשרת בין ראש פינה

קרא עוד »

אל המרחב הביוספרי

אל המרחב הביוספרי מאת: יואב יאיר זו בדיוק העונה: ביקור בגבעת הרקפות ואנדרטת הקיבוצים ברמות מנשה גם הפעם גיחה אורבנית פחות אל הטבע הסובב אותנו:

קרא עוד »
נגישות