סוגיה מהחבית: על כשרות הבירה

האם בהתאם לאמונה הרווחת, בירה באמת כשרה בכל מקום?

“בירה היא הגורם והפתרון לכל בעיות החיים” – כך האמין הומר סימפסון. האם ניתן להיכנס לכל בית בירה בעולם ולשתות כוס בירה? האם ניתן לרכוש בירה ללא השגחה?
חומרי הגלם של הבירה כוללים ארבעה מרכיבים: מים, לתת, כשות ושמרים. בחלק מן הבירות (בעיקר בבלגיה ובצרפת) מוסיפים לבירה עשבי תיבול וובלטינו אמריקה מאזנים את המרירות על ידי תמציות מתירס ואורז. סודה של הבירה אינו במרכיבים אלא בבישול! נסביר על חומרי הגלם ועל תהליך הבישול כדי להבין את הדיון ההלכתי.
הלתת (malt): שעורה שהונבטה ונקלתה לאחר שרייה במים, בהתאם לרמה הנדרשת לסוג הבירה אותו רוצים לייצר;. לרוב הלתת עשויה מ’לתת בסיס’ (lager malt), המכיל אנזימים שיזרזו את תהליך התסיסה.
המים: למרכיב זה חשיבות רבה (ויש לכך השפעה הלכתית). טעמה של הבירה מושפע לא מעט מאיכותם של המים. ‘מים קשים’ המכילים כמות גבוהה של סידן (121 מ”ג סידן לליטר) מתאימים לבירות הכהות והמעורפלות ו’המים הרכים’ מתאימים לבירות הצלולות.
הכשות: פרח רב שנתי המצוי בחצי הכור הצפוני. אם המתיקות של הבירה נובעת מהלתת העמוס בסוכרים, הרי שהכשרות נותן לבירה את טעמה המריר (בהתאם לזן) ואת הקצף.
השמרים: שמרים אינם חיידקים אלא פטריות חד תאיות. תפקידם לפרק את הסוכרים ולייצר את האלכוהול ופירוקם יוצר גם תהליכים כימיים נוספים וטעמי לוואי שונים.
הם אלו שמחלקים את הבירה לסוגיה השונים: בעיקר לאגר ואייל (Ale). ישנן מבשלות שיוסיפו לבירה חומרי הצללה, אחרות ישווקו את הבירה כשהיא מעורפלת.
בכשרות הבירה יש לדון בארבעה נושאים: איסור חדש, שיכר של גויים, בישולי נכרים, חששות כשרות בחומרי הלוואי.
איסור חדש: מחלוקת גדולה בין הפוסקים האם ‘איסור חדש’ (איסור אכילת תבואה שנקצרה לפני העומר עד לאחר היום הראשון של חג הפסח) חל בחו”ל. רוב הפוסקים מחמירים בכך (רמב”ם: הל’ מאכלות אסורות י, ב; שו”ע או”ח: תפט, י) .
המשנה ברורה הביא דן בכך. דעתו האישית להחמיר, אך הוא מסנגר על המקלים. טענתו היא שאין ודאות שיש כאן איסור, כיוון ששעורה מן הישן מעורבת בשעורה מן החדש. טעם מקורי להיתר הובא מהש”ך: האיסור אינו מתייחס למשקה שנעשה מן התבואה!
מה קורה בשטח? ליצור הלתת משתמשים רק בשעורת קיץ הנזרעת באירופה בחודשים מרץ -אפריל. בחורף קר במיוחד הזריעה מתאחרת ותתכן בעיית חדש. לעומת זה, בשנה מעוברת הפסח מאוחר והבעיה כמעט לא קיימת. יוצא שבירה משעורה זו תגיע לשווקים רק בנובמבר.
ברוב ארצות אירופה רוב החיטה נזרעת לפני הפסח ורק בארצות הצפוניות כמו שבדיה, פינלנד ורוסיה הרוב נזרע לאחר הפסח ותהיה בעיית חדש. לא רק שהמציאות תואמת את היתרו של המשנה ברורה, אלא אף פשוטה יותר.
שיכר של גויים: השו”ע (יו”ד, קיד א) אסר לשתות שכר בחברתם של גויים. הוא סייג דין זה וקבע כי האיסור חל רק בביתו של הגוי, משום שעיקר הגזרה שמא יבוא לאכול עם הגוי. לאור זה יש להתיר לקנות בקבוק בירה לצריכה אישית שלא בחברת גויים. שתייה בפאב יכולה להיות בעייתית יותר.
בישול נכרים: לפוסקים ברור שאין איסור בישול נכרים בבירה. מדוע? רק במאכל או משקה חשובים קיים איסור בישול נכרים. לכאורה כך היה צריך להיות בבירה, שהרי על בירה ניתן לקדש ולהבדיל. אולם הש”ך סובר שהבירה שונה, שכן: א) מאכל חשוב הוא רק מאכל שמלווה פת, אבל בירה שותים גם בפני עצמה. ב) העיקר בבירה הוא המים ולא השעורה, שהרי ברכתה של הבירה הוא “שהכל”.
לאור חשיבותם של המים בבישול הבירה יש בכך היגיון רב.
אם כך מותר לשתות בירה בכל מקום? “תלוי” – במדינה שיש בה מסורת של בישול בירה והבירה ללא תוספת טעמים – מותר. ישנן מדינות המייצרות בירות זולות מאוד ולשם כך משתמשים בחומרי גלם מלאכותיים כמו אייזנגלאס להצללת הבירה או מייצבי קצף.
לדעתי, יש להימנע מלשתות בירה לא מושגחת במזרח ובאפריקה אך להתיר באירופה, ארה”ב ואמריקה הלטינית. ובינתיים זכרו את אשר אמר פעם בנג’מין פרנקלין: “הבירה היא אחת ההוכחות שאלוקים אוהב אותנו ורוצה שנהיה מאושרים”.
הרב אורן דובדבני, רב המושב שדה אילן וראש מחלקת הכשרות במועצה הדתית – גבעתיים
בכל ספק ושאלה אתם מוזמנים לפנות:
rabbiod@gmail.com

אולי יעניין אתכם:

מלכת השרון

טעמים בשוק, מעפילים בקולנוע ומלטשות יהלומים בלתי נשכחות. ההיסטוריה המפוארת של נתניה פוגשת את המטיילים של היום עיר היהלומים, חבצלת השרון – את הכתבה הזאת

קרא עוד »

בשבילה גיבורים עפים

בשבילה גיבורים עפים טיול צפוני בשביל המייסדים של מטולה, המושבה היפהפייה באצבע הגליל שידעה לא מעט דמויות מופת הדרך בכביש 90 המקשרת בין ראש פינה

קרא עוד »

אל המרחב הביוספרי

אל המרחב הביוספרי מאת: יואב יאיר זו בדיוק העונה: ביקור בגבעת הרקפות ואנדרטת הקיבוצים ברמות מנשה גם הפעם גיחה אורבנית פחות אל הטבע הסובב אותנו:

קרא עוד »
נגישות