דנמרק: נקודת אור באפלה

ההיסטוריה של המדינה הסקנדינבית החביבה מסבירת פנים לעם היהודי בפרט

דנמרק השוכנת בצפון-מרכז אירופה, בסקנדינביה, היא מדינה חביבה ומסבירת פנים לתייר. במדינה הקומפקטית איים רבים ואתרים מעניינים לביקור ובראשם קופנהגן המקסימה, אודנזה וטירת קרונבורג (בה מתרחש המחזה "המלט"). מערכת הרווחה היא מהמפותחות ביותר באירופה ובעולם המערבי. היא ידועה כמדינה שיחסה ליהודים אוהד והגון, דבר שבא לידי ביטוי בין השאר בימי מלחמת העולם השנייה – אז הוכיחו בני העם הדני את גדלותם, תושייתם ואומץ ליבם, כאשר סירבו לשתף פעולה עם הכובש הנאצי והבריחו את יהודי ארצם לשבדיה הנייטרלית, דרך הים, מתחת לאפם של הגרמנים.
ראשיתה של יהדות דנמרק בתחילת המאה ה-17, כאשר הגיעו למדינה מהגרים יהודים. רוב המהגרים היהודים השתקעו בערים נאקסקוב, פרדריסיה וקופנהגן. הם הגיעו מאמסטרדם והמבורג ועסקו במסחר, בנקאות ותכשיטנות. המלך כריסטיאן הרביעי עודד את בואם לארצו, בהבינו את התרומה שיוכלו היהודים להעניק לפיתוח כלכלתה. ייתכן שגם רופאו האישי של המלך, היהודי הספרדי ד"ר יונה חריזי, השפיע על החלטה זו. שמות כמו התלמודיסט בנימין מוספית, המדען האישי של המלך (1646) וחתנו גבריאל מילן – פיארו את המעמד העליון בחברה הדנית, והאחרון אף מונה להיות מושל איי הבתולה.
ב-1814 הוענק ליהודים, בצו מלכותי מיוחד, מעמד של אזרחים שווים ובמחצית השנייה של המאה ה-19 כבר נראו תוצאות ברורות של שוויון זה: אישים יהודים תפסו עמדות בכירות בממשלה ובכלכלה והתבלטו בציבוריות הדנית.
השיפור הכלכלי והחברתי במצב היהודים, הביא עמו גם להתרחבות בממדי התבוללותם. בשלהי המאה ה-18 פתח הרב הראשי של דנמרק, הרב ד"ר אברהם אלכסנדר וולף במאבק נגד ההתבוללות והשתית את סדרי הקהילות על בסיס שמרני. הרב וולף, שהובא על-ידי הקהילה המפולגת ממקום כהונתו בדראמשטאט (גרמנית), הצליח, בדינמיות ובכישרון דיפלומטי נדיר, להביא לאמנת שלום בין הצדדים ואיחודם תחת קורתו של בית כנסת מרכזי אחד, שנחנך ב-1833. הרב התפרסם גם כמי שתרגם לדנית את סידור התפילה וחמשת חומשי התורה.
אולם, גם במשך 62 שנות כהונתו נמשכה ההתבוללות ובמהלך המאה ה-19 נעלמו הקהילות של ערי השדה ורק קהילת קופנהגן נותרה פעילה.
בראשית המאה ה- 20 התווספו לקהילה כ- 3,000 מהגרים יהודים שנמלטו מהפוגרומים ברוסיה. ניצולי פרעות קישינב הקימו כאן מודל צעיר של האיסט-סייד הניו-יורקי והאיסט-אנד הלונדוני. מרביתם היו בעלי מלאכה וסוחרים זעירים, דוברי אידיש שתחילה התקשו לזנוח את מנהגי התרבות המזרח-אירופית, אך תוך שנות דור אחד הם השתלבו בחיי הקהילה מכל הבחינות.
עם פלישת הנאצים לדנמרק וכיבושה ללא קרב, ב-1940, התייצבו בני העם הדני לימין היהודים, התייצבות מזהרת בחשיכה הכללית של אירופה באותם ימים. הנאצים חששו מתגובת הדנים למדיניות הגזענית שלהם. כשהודיעו הגרמנים על כוונתם לחייב את היהודים לענוד טלאי צהוב, הודיע המלך כריסטיאן ה-X כי גם הוא יישא את הטלאי בגאווה והודעתו קיפלה את הנאצים. כמלך, התבלט כריסטיאן בהתנגדותו הפאסיבית לנאצים והוא המשיך לקיים קשרים עם שבדיה הנייטרלית מעברו השני של הים.
על פי התוכנית, היו עתידים יהודי דנמרק להיכלל ב"פתרון הסופי" ולהישלח למחנות ההשמדה, לאחר שיילכדו במבצע המוני שיתקיים בראש השנה תש"ד 1943, אולם הדבר נודע מראש למודיעין של המחתרת הדנית האמיצה, באמצעות הדלפה של נציג הימייה בקונסוליה הגרמנית, ג'ורג' פרדיננד דוקוויף. הרב הראשי של דנמרק, הרב מלכיור, הודיע על-כך בדרשת ראש-השנה וקרא ליהודים למלט את נפשם.
בתוך זמן קצר התארגנה תנועה המונית להצלת היהודים והם הוחבאו היהודים בעשרות בתים פרטיים, מרתפים, כנסיות, בתי-ספר ובתי חולים. בלילות העלטה של "עשרת ימי תשובה" תש"ד, הוברחו כאמור כ-6,000 מתוך 6,500 יהודי דנמרק בעשרות ספינות וסירות אל שבדיה. רק כ-500 יהודים נתפסו בידי הנאצים המופתעים ונשלחו למחנה טרזינשטאט. גם מתוכם – תודות ללחצה של הממשלה הדנית – ניצלו 425 ושבו לדנמרק לאחר המלחמה. לאחר המלחמה שוקמה הקהילה היהודית בדנמרק וכיום היא מנהלת חיי קהילה פעילים וברשותה מוסדות דת וחינוך יהודיים. כיום גרים בדנמרק כ-7,000 יהודים, רובם באזור קופנהגן.
המשפחה היהודית הבולטת ביותר במאות השנים האחרונות בדנמרק היא משפחת מלכיור האצילה. המשפחה המכובדת יושבת כבר מאות שנים בדנמרק וצאצאיה מילאו בה תפקידים מרכזיים במהלך ההיסטוריה. הרב בנט מלכיור כיהן עד לאמצע שנות ה-90 כרב הראשי של דנמרק והמשיך בכך את אביו אשר כיהן קודם לכן בתפקיד. בן אחר של המשפחה, ארנה מלכיור, כיהן בעבר כחבר פרלמנט וכשר התחבורה ושר התיירות בממשלת דנמרק. בנו של הרב בנט מלכיור הוא חבר הכנסת והשר לשעבר הרב מיכאל מלכיור אשר כיהן במשך שנים רבות כרב הראשי של נורבגיה. משפחת מלכיור סייעה רבות במשך השנים במגעים בין הקהילות היהודיות בדנמרק ונורבגיה לבין השלטונות.

אולי יעניין אתכם:

מלכת השרון

טעמים בשוק, מעפילים בקולנוע ומלטשות יהלומים בלתי נשכחות. ההיסטוריה המפוארת של נתניה פוגשת את המטיילים של היום עיר היהלומים, חבצלת השרון – את הכתבה הזאת

קרא עוד »

בשבילה גיבורים עפים

בשבילה גיבורים עפים טיול צפוני בשביל המייסדים של מטולה, המושבה היפהפייה באצבע הגליל שידעה לא מעט דמויות מופת הדרך בכביש 90 המקשרת בין ראש פינה

קרא עוד »

אל המרחב הביוספרי

אל המרחב הביוספרי מאת: יואב יאיר זו בדיוק העונה: ביקור בגבעת הרקפות ואנדרטת הקיבוצים ברמות מנשה גם הפעם גיחה אורבנית פחות אל הטבע הסובב אותנו:

קרא עוד »
נגישות