על קצה המקל – כשרות עלי הסושי

למרות שמקובל להתייחס לדפי הנורי כמוצר "צמחוני" נטול בעיות, הרי שישנן שתי סוגיות כשרותיות סביבו

אם תבדקו בויקיפדיה תחת הערך ‘סושי’, תגלו שמדובר במאכל שההיסטוריה שלו מגיעה עד ראשית המאה ה-3 לספירה, גם אם צורת האכילה וההגשה המוכרת לנו כיום, ה”רול” של אורז בצירוף חתיכות דגים או ירקות המגולגלות בתוך ציפוי של אצות, היא חדשה למדי ומקובלת כנראה מאמצע המאה ה-20.
בשורות הבאות נתייחס לשאלה שהתעוררה בשנים האחרונות אודות כשרותן של האצות בהן מצפים את גלילי הסושי. אצות הים המשמשות להכנת הסושי נקראות ביפנית נורי (Nori), שם כולל לשלושה או ארבעה מינים שונים של אצות. בנוסף ניתן להשיג בחנויות הטבע והאוכל היפני אצות טחונות לאבקה. תהליך ההפקה של הנורי קצר ומהיר. 45 יום לאחר הזריעה בים מתבצע ה’קציר’. היבול מוכנס למכונות המנקות, מייבשות ומרדדות את המוצר. התוצר הסופי הוא ‘דפים’ מיובשים של האצות הדומים לנייר דק כהה ויבש. למרות שמקובל להתייחס לדפי הנורי כמוצר “צמחוני” נטול בעיות, הרי שישנן שתי סוגיות כשרותיות הדורשות התייחסות ביחס לאצות אלו. לאורך השנים נתקלתי לא פעם בדפי נורי שעל האריזה היה מצוין במפורש כי נוספו להם חומרי טעם שונים וחלקם אסורים, כגון shrimp flavor (טעם שרימפס), זאת ועוד – לא פעם המוצר מכיל את המרכיבים האסורים והדבר כלל אינו מצוין על האריזה. בדרך כלל דפי הנורי המשמשים למרקים ולסלטים הם אלו שמוסיפים להם את חומרי הטעם השונים, וכמעט בלתי אפשרי שאלו יהיו כשרים.
הבעיה הקשה באמת היא בעיית החרקים: בעיה זו איינה קיימת באצות הטחונות, אבל היא בהחלט קיימת בדפים השונים ומהווה אתגר לא פשוט למערכות הכשרות ולשומרי הכשרות. הנגיעות קיימת גם בדפים המיובשים וגם בדפי הנורי הנמכרים טריים בחלק מחנויות המזון המוכרות מוצרים יפנים. למעשה רוב יצרנים עצמם מודעים לבעיה זו והם משתמשים במנהרות לייזר על מנת לנקות את האצות מגופים חיצוניים – אולם רמת הניקיון משתנה ממדינה למדינה ומחברה אחת לאחרת. אם בעבר נטו גופי כשרות שונים לסמוך על מנהרות הלייזר ככאלה שיספקו רמת ניקיון מניחה
את הדעת, הרי שבשל תקלות רבות (סוף כל סוף מדובר במזרח הרחוק….) החלו גופי הכשרות השונים להעמיד משגיחים במפעלים על מנת שאלו יוודאו בפועל את רמת הניקיון של דפי הנורי, כאשר הבדיקה מבוססת על נטילת מדגמים ולא על בדיקה של כל דף ודף בנפרד.
על מה בכל זאת מבססים גופי הכשרות את ההיתר שלהם? על שני נימוקים הלכתיים שצירופם יחד יוצר את הסמך ההלכתי לקולא. הסיבה הראשונה היא כאמור ההסתמכות על המדגם כמעיד על הרוב (שו”ת התשב”ץ חלק ג’, סימן יא; ערוך השולחן יורה דעה, סימן פד, ה). הנימוק השני הוא מחודש למדי חלק מן הפוסקים כתבו שכאשר החרקים מעורבים בתערובת בצורה כזו שכמעט בלתי אפשרי להפרידם בידיים הם בטלים ברוב (שו”ת יד יהודה סימן סט). כאמור, זוהי טענה מחודשת מאוד ורוב הפוסקים מסכימים שהיא אינה יכולה להיאמר כנימוק בפני עצמו אלה בצירוף נימוקים אחרים (שו”ת מנחת אשר חלק ג, סימן מט).
בכך עדיין לא תמו השאלות: שאר השאלות הנוגעות לסושי נוגעות לזיהוי הדג עצמו כדג כשר (על כך בגיליון פרשת כי תבוא), כשרות הוואסבי, עלי הג’ינג’ר, רוטב הסויה והאורז (אולי על כך בהמשך).

לסיכום: אמנם ניתן לצרוך אצות טחונות ללא השגחה, אלא שיש לפחות לוודא שאין תוספת טעמים. ניקוי עלי נורי טריים הוא קשה למדי ולכן עדיף לצרוך את דפי הנורי המיובשים עם השגחה מסודרת (החברות הגדולות נושאות בד”כ את ההשגחה של star k ושל OU) ויש לשים לב שההשגחה כוללת גם את נושא החרקים.

הרב אורן דובדבני, רב המושב שדה אילן וראש מחלקת הכשרות במועצה הדתית – גבעתיים
בכל ספק ושאלה אתם מוזמנים לפנות:
rabbiod@gmail.com

אולי יעניין אתכם:

מלכת השרון

טעמים בשוק, מעפילים בקולנוע ומלטשות יהלומים בלתי נשכחות. ההיסטוריה המפוארת של נתניה פוגשת את המטיילים של היום עיר היהלומים, חבצלת השרון – את הכתבה הזאת

קרא עוד »

בשבילה גיבורים עפים

בשבילה גיבורים עפים טיול צפוני בשביל המייסדים של מטולה, המושבה היפהפייה באצבע הגליל שידעה לא מעט דמויות מופת הדרך בכביש 90 המקשרת בין ראש פינה

קרא עוד »

אל המרחב הביוספרי

אל המרחב הביוספרי מאת: יואב יאיר זו בדיוק העונה: ביקור בגבעת הרקפות ואנדרטת הקיבוצים ברמות מנשה גם הפעם גיחה אורבנית פחות אל הטבע הסובב אותנו:

קרא עוד »
נגישות