החזון, האמנים והשכונה

סיור במחוזות ירושלמיים מוכרים פחות, משכונת נווה בצלאל לנחלת צדוק

הפעם אקדיש את סיורנו לשכונה קטנה וחבויה מהעין – שכונת נווה בצלאל, פרי חזונו של בוריס ש”ץ מייסד בית הספר לאמנות בצלאל. ש”ץ ליכד סביבו אמנים, חלקם סטודנטים מבצלאל, פועלים ואנשי רוח – קבוצה שנקראה “הקומונה הירושלמית” שמטרתה “יצירת ירושלים חדשה בעלת השראה ליצירה תרבותית ואמנותית”. ש”ץ תכנן עבור הקבוצה תוכנית התיישבותית בשכונה בירושלים, בה יחיו אמנים ופועלים, בשם “נווה בצלאל”. השכונה אמנם קמה בשנת 1924 ברחוב נרקיס בירושלים, אך לא אכלסה את בני החבורה המקורית. מלחמת העולם הראשונה קטעה את הרעיון ובני החבורה נפוצו לכל עבר.
את סיורנו נתחיל בבית הספר בצלאל, משם נצעד לאורך רחוב נרקיס, נחצה את רחוב אושיסקין נעצור בגינת אושיסקין ומשם נפנה מערבה ברחוב הגר”א בו שוכנת שכונת נווה בצלאל שבסמוך לשכונת שערי חסד. נפנה צפונה לרחוב הירשנברג, ממנו התחיל הכל. רעיון הקמת השכונה נלקח מתנועת “אמנות ואומנות” ששאפה להקים בערים הגדולות אזורי מגורים של אמנים ופועלים בסמוך למקום עיסוקם, ובמקרה זה בית הספר בצלאל. את רעיון ההתיישבות האומנותית ניסה ש”ץ לראשונה בין השנים 1910-1913, בהקימו את מושבת הצורפים התימנים בצמוד כפר הנוער בן שמן, אבל ניסיון זה לא צלח בשל מכשולים שונים ועד היום שרידי המבנה עומדים על תילם ומצפים לשימור. בוריס ש”ץ רכש מאת הכנסייה היוונית האורתודוכסית קרקע ממערב לבית הספר, בסמוך לשכונת שערי חסד ונחלת צדוק. השטח חולק ל-27 מגרשים ועם רכישת המגרשים הוקמה אגודה הדדית בשם “נווה בצלאל”. ש”ץ חשב שהקמתה של שכונת המגורים מאוחדת תסייע לחבור מקצועי בין חבריה וגם יתרום לשיווק התוצרת האמנותית. בסופו של דבר, התגוררו בשכונה כמה אמנים, מספר פקידי בית הספר ובעלי מלאכה שעבדו ברחבי העיר. שתי המשפחות הבולטות שהיו שותפות בניהול ענייניה השוטפים של השכונה היו משפחות נרקיס – נסיה ומרדכי נרקיס, ששימש מנהל המוזיאון בבצלאל, ופרידה ויצחק נרקיס שהיה אחראי למכירת התוצרת האמנותית (מקור: “עת-מול” – חלום אמנותי יישובי נווה בצלאל -ראובן גפני). בנו של יצחק האלוף עוזי נרקיס תיאר את הבתים שנבנו בשכונה: “אחר כך נכנסנו סוף כל סוף לבתינו שלנו, בית בלוקים חד-קומתי בשכונת נווה בצלאל… המרחק לנחלת אחים היה קטן אבל תנאי החיים השתפרו מאוד. הבית היה מחובר לרשת החשמל, במטבח ובחדר הרחצה הותקנו כיורים ובית שימוש שוב לא היה בחצר”. בנוסף מתאר נרקיס את המורכבות בקרבה לשכונה החרדית שערי חסד: “בין נווה בצלאל ובין שערי חסד חצץ שטח נרחב ולנו היה ברור שהמקום לשחק עליו הקפות או כדורגל. הנערים החרדים היו פוצחים בזעקות “שאבאס” רמות ומגיעים אף לזריקת אבנים, ואנחנו. החילונים, ספרדים ואשכנזים כאחד, היינו משיבים להם מנה אחת אפיים” (נרקיס, “חייל של ירושלים”). ש”ץ לא התגורר בשכונה ואת ביתו בנה בצמוד לבית הספר. אמנם מספר אמנים ופקידים התגוררו בשכונה, ובשנת 1939 היא מנתה כ-300 איש, אבל אופיה היה רחוק מחזונו המקורי של ש”ץ: היא הפכה לשכונה רגילה ללא סממנים ייחודיים אמנותיים. בשנת 1939 חדלה להתנהל עצמאית והתאחדה בשל קשיים ביטחוניים עם שכונת נחלת צדוק הסמוכה לה, שנוסדה 15 שנה קודם. שכונת נחלת צדוק נוסדה בשנת 1906 על ידי יק”א בניהול אברהם אלברט ענתבי ונקראה על שם הרב צדוק כהן, הרב הראשי של יהדות צרפת.
יואב יאיר, מורה דרך:
yoavyair@walla.com, 0532503512

אולי יעניין אתכם:

מלכת השרון

טעמים בשוק, מעפילים בקולנוע ומלטשות יהלומים בלתי נשכחות. ההיסטוריה המפוארת של נתניה פוגשת את המטיילים של היום עיר היהלומים, חבצלת השרון – את הכתבה הזאת

קרא עוד »

בשבילה גיבורים עפים

בשבילה גיבורים עפים טיול צפוני בשביל המייסדים של מטולה, המושבה היפהפייה באצבע הגליל שידעה לא מעט דמויות מופת הדרך בכביש 90 המקשרת בין ראש פינה

קרא עוד »

אל המרחב הביוספרי

אל המרחב הביוספרי מאת: יואב יאיר זו בדיוק העונה: ביקור בגבעת הרקפות ואנדרטת הקיבוצים ברמות מנשה גם הפעם גיחה אורבנית פחות אל הטבע הסובב אותנו:

קרא עוד »
נגישות